אודישן | ורטיגו סדנא להכשרת רקדנים 2021-2022

ב-7.6.21  12:00

מרכז ז’ראר בכר, בצלאל 11, ירושלים

*ההשתתפות כרוכה בתשלום 50ש”ח (למשתתפים בפעם הראשונה)

הרשמו עכשיו בלחיצה כאן !

לעמוד האינסטגרם של הסדנא

“שנת הטלטלה של נעה ורטהיים” מאת מרב יודילביץ אתר הבמה

אתר הבמה
כוריאוגרפית להקת המחול ורטיגו מדברת עם מרב יודילוביץ’ על העולם שעמד מלכת ועל היצירה החדשה, “פרדס”, שהגיחה לעולם בלידת בית.

כשהמטריקס של החיים נעצר

“בהתחלה היה הלם. לא ידענו למה לצפות. מסביב העולם כאילו עצר מלכת. השמים התרוקנו ממטוסים, שבדרך כלל חגים מעלינו. מסביב הכל פרח. אביב במלוא הדרו. הטבע כמו אמר תודה. אחרי 30 שנים של שעבוד לעבודה, שאני אוהבת, פתאום עצרנו”, מספרת הכוריאוגרפית נעה ורטהיים על השנה המטלטלת שהותירה את שדה התרבות הישראלי מוכה וחבול.

“לפעמים בתוך המטריקס של החיים, אתה לא ממש עוצר לחשוב על הבחירות שלך. במרוץ היומיומי, החיים מתנפלים עליך וגם כשמדובר במשהו שלך, שאתה יצרת וזו אהבת חיים, כמו ‘ורטיגו‘, הלהקה שלנו. בסופו של יום אתה קצת עבד של הדבר. בקורונה פתאום היה רגע שבו הכל נעצר. זו היתה חוויה מכוננת. מצאתי את עצמי עם המשפחה הקטנה שלי לבד. בטבע. זה עשה לי שמחה גדולה. הרגשתי שאחרי כל כך הרבה שנים של עשייה ללא הפסק, אני יכולה לעצור לרגע ולנוח. זה בא מתוך מקום שיודע שלא משנה מה קורה בעולם, אנחנו נמשיך לעשות את שלנו. זו הפוגה. זה לא לתמיד”.

ובאמת המשכתם. גלגלי המכונה לא עצרו.

“עדי יזם (עדי שעל, בן זוגה של ורטהיים, מ”י). במהות שלו הוא לא יכול לנוח. הוא לא יודע איך. בין הסגרים, מתוך האילוצים, נולדו כל מיני פרויקטים כמו סרטון של 20 דקות שצלמנו בשער יפו בירושלים עם מקטעים מהעבודה ‘לידת הפניקס’. הופענו במופעי דרייב-אין שארגנה עיריית ירושלים ובקפסולות בשטח הפתוח שבמרכז סוזן דלל בתל אביב קהל מול מצומצם. בכל פעם שנפתח השער מבחינת ההנחיות, עפנו על זה.

“יצרנו את ‘בארדו’ – מופע מיקס מעבודות עבר, המצאנו מוצר בשם ‘Food & Art’  שמשלב מופע ואחריו ארוחת ערב וצריך לומר שגם לאורך כל התקופה, למעט החודש הראשון, הסדנה של ‘ורטיגו’ בירושלים עבדה בקפסולות כדי לאפשר לחבר’ה צעירים לרקוד ולהכשיר את עצמם. במקביל, עם כל הזמן שהתפנה, המשכנו לבנות את המשכן שלנו בקיבוץ נתיב הל”ה. נכנסנו ברבאק מבחינת בנייה, עשינו הכל לבד ועם המופע החדש נחנוך גם שני חללים חדשים”.

זה די מדהים. אז למעשה הרקדנים נשארו בקיבוץ?

“נשארתי עם קבוצה קטנה של שישה רקדנים ותיקים. לא ידענו מה יהיה, אם נוכל לפתוח ומתי וקבלנו החלטה לשחרר את כל הרקדנים מחו”ל לבתיהם. גם רקדנים ישראלים, שתכננו ממילא לעזוב בסוף העונה, שוחררו. זה היה מוזר. יום לפני שעולם התרבות נסגר, עוד הופענו בבכורה בפסטיבל ישראל עם MixAbilities, מופע לרקדנים נכים ושאינם נכים. זה מופע שלמעשה כמו שעלה, הלך לישון והיה מופע חדש ברפרטואר, שנכנס גם הוא לתרדמת. הרקדנים שנותרו היו, למעשה, בחל”ת”.

 

“המצב הזה הציף פחדים”  

בואי נדבר על יצירה בזמן מגיפה. זה מעניין בכמה רבדים. קודם כל ליצור בבית – אצלכם, לכאורה, זה קל יותר. את פשוט מסתגרת בסטודיו. ובכל זאת, תחושת הבידוד, הריחוק החברתי, איך משתמשים בזה כמנוע?

“היו הרבה רגעים שלא היתה מוטיבציה ליצור. אין למה, אין למי. עלו כל מיני תחושות – אנרגיות שנעו כמו מטוטלת. אבל היה לנו גם זמן לשבת ולדבר על דברים. חווינו שבר לא פשוט. צריך להבין שבלי הכנה, ככה פתאום, נאמר לנו שהמקצוע שלנו מיותר. זה לא דבר של מה בכך. בשביל אמנים יצירה היא לא רק עבודה, זה כל חייהם, זו המהות שלהם, חלק מהדי.אן. איי. צריך להבין – לרקוד זה בגופנו ופתאום מעכשיו לעכשיו אנחנו לא מעניינים אף אחד. דברו על פתיחת קניונים ואיקאה, על בתי כנסת ובתי קפה, על מסעדות ומתחמי קניות אבל התרבות נמחקה מסדר היום. גם ברגעים שהחלו לפתוח חלקית מקומות, עלינו לא דיברו. זה הזוי. תרבות הרי זו הדת החילונית.

“תרבות נוצרת ממקום של נביעה, זה הדבק, המרחב שמאפשר שיח, מפגש ועומק. אז אותנו מוחקים? אוכלוסיה עצומה שמגישה לעולם החילוני את כל האקסטרה. היו רגעים שכל המצב הזה הציף אמיתות, פחדים ולא מעט שאלות בנוגע למקצוע שלנו ולמהות שלנו”.

ואיך הופכים את כל זה לכוח שמניע יצירה?

“אנרגיה של יצירה זה נושא מאוד מעניין. רקדנים חייבים גירוי והשקט הזה שהשתרר סביבנו יכול היה להיות משתק. אני מודה שלי, שקט תמיד עושה טוב. אף פעם לא רציתי להתערבב. גם לא כשהציעו לנו להיות להקת הבית של סוזן דלל. רצינו לדייק, להיות בקצב שלנו. אז היו הרבה רגעים של שיחות על משמעות. היתה מן התכנסות וזה מעניין כי בדיוק בזה נוגעת העבודה”.

“התת-מודע שלי החזיר אותי פנימה”

מה היתה הפעימה שהניעה את העבודה החדשה?

“המוטיב הראשון שאיתו הכל התחיל עוד כשהיינו בשיא ההופעות לפני יותר משנה, היה ידיים נוגעות בצדי הגוף, מבריגות אותו כלפי פנים אל קו האמצע, למרכז. ‘לילה’, העבודה הקודמת שיצרתי, עסקה בפיתוי, בחוץ והפעם, התת-מודע שלי החזיר אל הפנים. מה מניע את היצירה, זה רק אלוהים יודע. תהליך עבודה זה אזור אבסטרקטי, אינטואיטיבי. בדיעבד, אני יכולה לומר שהמוטיבציה שלי היתה להתכנס וזה די מדהים שזה מה שהניע אותי רגע לפני שהכל נסגר ואלצו אותנו, בלית ברירה, להיות מכונסים בתוך עצמנו.

“הקורונה נתנה לי פנאי לחקור את הדרך פנימה ביחד עם הרקדנים. היינו כולנו באותו חלל, יצרנו ועבדנו בלי דד ליין שזו חוויה חדשה ומעניינת שמעולם לא הזדמנה לנו קודם לכן”.

מה זה אומר לעבוד בלי דד ליין?

“זה אומר שאתה יכול לקחת את הזמן, אבל גם שבנקודה מסוימת, כשהעבודה מוכנה, הגיע זמנה לצאת לעולם אם הוא בשל לכך או לא. היה שלב בו אמרתי לעדי: ‘החבר’ה מוכנים, היצירה חייבת לפגוש עכשיו קהל’. ומה שקורה עם העבודה הזו זה למעשה לידת בית. מכאן נבעה ההחלטה להמשיך להופיע פה. זו גם הזדמנות לחנוך את אולם ‘ברונקה’ ואת ‘המקום של ג’ק’, חדר האוכל המקסים שלנו ולהפגיש את הקהל עם איזו חוויה כוללת שמאפשרת לשהות במקום שבו אנחנו יוצרים ולהיות איתנו. נופיע עם העבודה בנתיב הל”ה במשך כמה חודשים ואחר כך נוציא אותה החוצה”.

 

ריפוי אנרגטי קוסמי

שם העבודה מסקרן. פרדס אינו מקום של מרחבים פתוחים. הוא מאוד סדור – שורות שורות. קצת מזכיר לבירינט, מבוך שבקלות ניתן ללכת בו לאיבוד, אבל יש בו פירות… מאוד מטאפורי כהרגלך

“עשית לי צמרמורת עכשיו. היצירה מתחילה במעין מסדר מהמם וזו בדיוק החוויה הזו של בין פנים לבין חוץ שאני מדברת עליה. השם נולד, לכאורה, במקריות, על אף שכלום לא מקרי באמת. היה לי חשוב שהשם יהיה בעברית. חשבתי שאחרי הסגרים האלה, כשהעולם גם הוא נסגר וכל אחד בארצו, בביתו, בחדרו, זה חשוב, טבעי ונכון. לפני חודשיים, כשהכל עוד היה רגוע, עדי בנה טראסות והתחיל לשתול עצים סביב הבית. יום אחד, הייתי בבית והוא צעק לי מלמטה: ‘בואי, רדי לפרדס’. באותו רגע אמרתי לעצמי: ‘מצאתי!’. כמו שם לילד שמגיע בהארה וזה ברור ומובן.

“בעברית פירוש המילה – גן של עצי פרי, אבל מהמקור בפרסית – ‘פראדיס’, שאלו את המילה: Paradise, גן העדן. זו מילה יפהפייה ובמקורות היהודיים, זה הכינוי לתורת הסוד והקבלה וראשי תיבות שמשמעותם: פשט, רמז, דרש וסוד – כל יסודות הידע והחקר. ויש, כמובן, את סיפור חז”ל על ארבעת החכמים שנכנסו לפרדס ורק אחד מהם, רבי עקיבא, יצא ללא פגע. השאר נטרפה דעתם, המירו דתם וכולי. הפרדס הוא מקום פיזי אבל גם מטאפורי”.

ויש גם אולי את הערגה לטבע של מי שכלוא בביתו. שם שמסמל אולי את החלון החוצה?

“הערגה שלי ביצירה הספציפית הזו היא למקום גבוה של ריפוי אנרגטי קוסמי ואישי דרך האמנות. הרקדנים רוקדים מאוד פנימה. הם נובעים מבפנים. המסדר בהתחלה, מייצר סינרגיה בה כל אחד מהם תלוי בשני. כמו שבין הכוכבים שבחלל עוברים חבלים דקיקים שמקשרים ביניהם, כך גם בין בני אדם יש חוטים דקים שקושרים אותנו זה לזה. כיוון שאנחנו בכזו נפרדות ומלחמות, אנחנו לא רואים אותם. יש את האוניברסליות הזו ויש גם את המקום הפרטי שבו כל רקדן מביא משהו מתוך עצמו. תהליך העבודה היה פנימה והתוצאה שאני יכולה לחוש בה רק עכשיו במהלך ההרצות זה מן פעימת לב שמהדהדת לכל אורך העבודה כמו גל עוצמתי ארוך”.


שינויי מרחב וזמן

עד כמה צמצום המרחב וההתכנסות פנימה אל תוך הבית, רחוק מאנשים ומעין, השפיעו על התנועה?

“זה מאוד השפיע. הכל מצטמצם. זה ממש פיזי. בהתחלה הרקדנים רקדו כל אחד בביתו ושלחו לי קטעי וידאו מתוך החדר הפרטי שלהם. המרחב הצטמצם והזמן, מבחינתי, נעדר. בבת אחת לא היו לנו יותר נקודות התייחסות. הזמן השתנה וגם מהבחינה הזו חווית העבודה היתה הזויה. היינו בהלם, בטח בהתחלה. אין זמנים, אין דד ליין, אין פידבק. אפשר ללכת בתוך זה לאיבוד.

“נכנסנו לאינקובטור ובתוכו נוצרו קיבעונות שהיה צריך לפרק. בהתחלה זה המם אותנו, אחר כך הסתגלנו והסתגרנו. המרחב והזמן השתנו. מה שקרה, בגלל הוואקום שאליו נשאבנו והשקט שסבב, המרחב התמלא פתאום בדופק פנימי שמתקיים מעצמו. קצב פנימי שהכתיב תנועות מדודות”.

ואם מדברים על מקצב פנימי, השותף המוזיקלי שלך הפעם הוא אמן כלי ההקשה, איתמר דוארי. מפתיע שזו פעם ראשונה שאת עובדת עם אמן כלי הקשה, שבהשאלה מהתחום הקולינרי, הם כמו הלחם של כלי הנגינה. מאוד ארצי. מאוד אדמה. מאוד מתחבר לעולמות שלך.

“החיבור עם איתמר התחיל ברינה, אחותי (הכוריאוגרפית רינה ורטהיים, מ”י). דקה לפני הקורונה רינה יצרה עבודת סולו לפסטיבל אצלנו בכפר. איתמר נשוי לחברה טובה שלה ואיכשהו נוצר דיאלוג והסתדר לו מבחינת הזמנים וזה קרה. אחרי שהוא הגיע לחיים שלנו ונוצר מפגש מדהים, נרקם עוד פרויקט משותף של סדנאות שקושרות בין גוף, נפש ומוזיקה ומשם הדרך היתה קצרה. סקרן אותנו מאוד לעבוד יחד ומעבר לכך, איתמר גר קרוב, בהרי יהודה ובתקופה המשוגעת של הקורונה מה יותר נכון מזה. היינו בחששות אימה, אבל היה לנו את הזמן להתנסות. הוא נכנס אלינו לסטודיו והביא משהו שהתיישב כמו כפפה על החומר. הוא פנומנלי. תוך כדי תנועה הוא לימד את עצמו תחום שלם.

“זה נכון שיש משהו בכלי הקשה שמאוד מדבר את השפה שלי, אבל לפעמים באמנות אתה לוקח את הנגטיב שלך. אני כנראה זו שנותנת את הביט של האדמה, את המקצב והפעימה. איתמר הבין שהתנועה זקוקה לא רק לקצב אלא גם למרחב והוא נתן לנו המון מרחב”

“זאת חוויה שלא דומה לכלום”

בואי נדבר על חווית משתמש. אתם מזמינים את הקהל אליכם לכפר האקולוגי בנתיב הל”ה למופע וארוחת ערב שזה משהו שכמעט ולא קיים בארץ. כאב ראש לא קטן מבחינה הפקתית ובכל זאת, התעקשתם.

“אנשים מגיעים אלינו מרחוק וחשבנו שנכון יהיה שיבואו וישהו במקום, יישארו בתוך החוויה ובמרחב שלנו שמאפשר את זה. אני חושבת שזו חוויה שלא דומה לכלום.

“הדרך לנתיב הל”ה והנוף שמשקיף על עמק האלה, האולם החדש והיפהפה שלנו שבנוי מאדמה ואז עובר ל’Jack’s Place’, חדר האוכל המקסים של הכפר. אתה רואה מופע מרגש בתוך מרחב שרחוק מאוד מהבלק-בוקס הרגיל ואתה לוקח את הזמן לספוג ולעכל את זה על ארוחת ערב מופלאה של השפית שלנו, אורית קדם.

“אתה עטוף בתוך החוויה. בבית של האמנים. במקום שבו היצירה נולדה. בתוך כל עולם השפע, עם הטלפונים הסלולריים ותרבות האוכל המהיר קצת שכחנו מה זה אומר לקחת את הזמן, לשהות ולהיפגש, לצאת מהמסך ולהסתכל בעיניים, לנשום, להחליף רעיונות, לתקשר. לי זה מאוד חסר וזו דרך מצוינת לעשות את זה”.

בכורה 2021 | פרדס

להקת המחול ורטיגו מעלה בכורה ליצירתה של נעה ורטהיים

“פרדס” יצירה שנולדה בבית. התכנסות שכולנו חווינו בתקופה האחרונה. עבודה שבה הגוף מתכנס לעצמו, מצייר את עצמו ומתחבר לרבדים הרוחניים שלו פנימה. פנימה של כל אדם/רקדן לתוך עצמו לצד הקשר שלו עם המארג המשותף .

 

כוראוגרפיה | נעה ורטהים 

יוצרת שותפה | רינה ורטהיים

מוסיקה | איתמר דוארי

רקדנים | שון אולס, קורינה פריימן, עדן בן שימול, מיכה איימוס, איתי פרי, דניאל קוסטה

מנהלת להקה | סנדרה בראון

תאורה |  דני פישוף

סטיילינג | רוזי כנען

צילום | אלעד דבי

 

ורטיגו כפר אמנות האקולוגי, קיבוץ נתיב הל”ה

 מופע + ארוחה כפרית   02-6244176

הקבלה משמשת כרטיס כניסה, הישיבה באולם לא מסומנת

חמישי 10.6 19:30 לרכישת כרטיסים

שישי 11.6 11:30 לרכישת כרטיסים

רביעי 16.6 19:30 לרכישת כרטיסים

חמישי 17.6 19:30 לרכישת כרטיסים

שישי 18.6 11:30 אזלו הכרטיסים

רביעי 23.6  19:30  לרכישת כרטיסים

חמישי 24.6 19:30 לרכישת כרטיסים

שישי 25.6 11:30 לרכישת כרטיסים

שישי 9.7   11:30  לרכישת כרטיסים

שישי  16.7  11:30  לרכישת כרטיסים

 

מרכז סוזן דלל,  תל אביב

חמישי 22.7   20:00   לרכישת כרטיסים

שישי 23.7   14:00   לרכישת כרטיסים

 

 

ביקורת מחול מאת רות אשל – SHAPE ON US

\להקת ורטיגו, Shape On Us מאת שרון פרידמן/ להקת ורטיגו  – כח האיזון/ מוזיקה מקורית: נעם הלפר/ עיצוב תלבושות: ענבל בן זקן "Mizo"/ עיצוב תאורה: שרון פרידמן, דני פישוף – מג'נטה/ רקדנים שותפים ליצירה: מיטלי אהרוני, אמיר אישהר , ענבל אלוני, שירה בן אוריאל, נעם בן ישראל, איתמר בק, שמואל דביר כהן, גרישה לב, תומר נבות/ מרכז סוזן דלל, 31.3.2021/ ביקורת מחול מאת רות אשל

shape on us מאת שרון פרידמן- צילום – יואל לוי

להקת ורטיגו, Shape On Us מאת שרון פרידמן/ להקת ורטיגו  – כח האיזון/ מוזיקה מקורית: נעם הלפר/ עיצוב תלבושות: ענבל בן זקן “Mizo”/ עיצוב תאורה: שרון פרידמן, דני פישוף – מג’נטה/ רקדנים שותפים ליצירה: מיטלי אהרוני, אמיר אישהר , ענבל אלוני, שירה בן אוריאל, נעם בן ישראל, איתמר בק, שמואל דביר כהן, גרישה לב, תומר נבות/ מרכז סוזן דלל, 31.3.2021/ ביקורת מחול מאת רות אשל

 

להקת ורטיגו שידועה בחשיבות שהיא מקדישה לנושא האקולוגי והחברתי, הקימה במסגרתה את “ורטיגו – כח האיזון”, להקה בה משתתפים רקדנים ורקדנים נכים ובהנהלת חי כהן וטלי ורטהיים היא חוקרת את מרחב המחול המשלב אנשים עם יכולות פיזיות מגוונות. לקראת פסטיבל ישראל 2020 הוזמן ליצור ללהקה הכוראוגרף הישראלי שרון פרידמן הפועל בספרד. בתוכניה כתב פרידמן: “כשהוזמנתי על ידי להקת ורטיגו ליצור עבודה עבור רקדנים עם יכולות פיזיות מגוונות, הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא כל מה שאי אפשר לעשות”. אלא, שבפועל ביצירה זו הדגש הוא על “הכל כך הרבה” שאפשר לעשות ביחד.

ביצירה זו משתתפים הרקדנים הנכים מיטלי אהרוני נמוכת הקומה שמשתמשת בכיסא גלגלים ממנוע, אמיר אישהר ששני רגליו קטועות מתחת לברך, איתמר בק שמשתמש בקביים להליכה ומנגן במפוחית פה וכן שמואל דביר כהן, עם כף רגל ייחודית ומשתמש בקביים. איתם רוקדים חמישה רקדנים נוספים מלהקת ורטיגו.

 

דומני, שבניגוד לעבר שהניסיונות (כמו, למשל, כוח האיזון של הכוריאוגרף בנג’מין אדם) בהם הוענק מקום נכבד לפתרונות המתגלים בעבודה עם נכים בזכות השימוש בחפצי העזר, כגון כסאות גלגלים, קביים וכדומה, הרי הפעם, עיקר העבודה הוא ריקוד משותף ללא אמצעי העזר. גוף עם גוף, כשההתייחסות לגוף הנכה היא אל גוף מלא חיות, עשיר בצ’י, שמסוגל להביע את עצמו יחד עם שאר הרקדנים. השוני הוא הגיוון. אין התנשאות של הרקדנים על הנכים, לכולם יש נוכחות בימתית.

היצירה  פועלת בחלל במה שקירותיו גלויים כשבשני צדדיו שורה של כסאות.  הרקדנים נכנסים אחד אחד, הולכים, כמו מציגים את עצמם. לובשים בגדים יומיומיים, יושבים על כסאות, כאילו הגיעו למפגש שבועי של עבודה. הריקוד הפותח הוא סולו של מיטלי אהרוני. היא לוחצת על כפתור בכיסא החשמלי שמתרומם עד שפניה מגיעים לאלה של הרקדן גרישה לב. הוא מרים אותה מהכיסא. מושיב אותה במרכז הבמה. פנס נדלק וקרן אור מאיר רק אותה, מבליט את מרכזיותה של הדמות הקטנה של אישה בשלה,  מודעת לערכה, מתבוננת בקהל בשלווה וללא מורא. פתאום היא מאבדת שיווי משקל ומתחילה ליפול אחורנית וכהרף עין כל הרקדנים, נכים ולא נכים, תופשים אותה. באותה שניה אני קולטת שתחת המעטה של ישיבה רגועה של כל המשתתפים, מסתתרת אחווה של אחריות קבוצתית –  אנרגיה של ערבות הדדית. וזה סוד היצירה.

 

לכאורה, הדואטים בין רקדנים לאלה שנכים הם מניפולטיביים, יחסי מפעיל ומופעל, אבל כשכל זה נעשה בהקשבה, ברגישות, ללא תחושה של עליונות, זה הופך לסוג של ינג ויאנג ויוצר שלמות. כך, למשל, בדואט שבו הרקדן שמואל דביר כהן שוכב על השכמות של תומר נבות, האוחז בידיו הפרושות לצדדים את הקביים ומעלה על הדעת כנפי ציפור גדולה. שמואל הוא רקדן של ממש, ומשתווה לתומר, שניהם רוקדים במוזיקליות, נענים זה לזה.

במיוחד התרשמתי מהקטעים הקבוצתיים בהם הרקדנים  בהם כולם זוחלים, מתגלגלים או בודקים אזורי השענות תמיכה שונים בגוף שיכולים לשמש כבסיס, כמו למשל השענות על השכמות  והרגליים מזדקרות מעלה, יוצרות שדה של כפות רגליים הנוגעות קלות זה זה בזה ברכות, כמו גבעולים במים. אפשר לעשות חידון של “מי כאן הנכה”.

 

Shape On Us מאת שרון פרידמן, צילום: יואל לוי

בקטע נוסף כולם יושבים בחברותא על הרצפה קרובים זה לזה, הידיים שלהם מלטפות את הראשים של החברים, מין ריקוד קבוצתי של “ביחד”.  התאורה והמוזיקה המצוינים יוצרים אווירה מסתורית, כאילו אנו בקהל מציצים בפולחן. אחר כך כולם מתחילים להפשיט את הבגדים זה של זה מה שהעלה בדעתי את הפעולה הנדרשת לעיתים קרובות לעזור לנכים להתלבש או להתפשט. וזה קורה לאט לאט בזמן הנכון. וכשכולם נראו כאילו עירומים, עלה בדעתי האומץ הנדרש,  שאפשרי רק לאנשים ששלמים עם עצמם. הרי אנו חיים בחברה שבה הנכה מסתיר את הגוף, שלא ייראו, שלא יידעו. אבל כאן, כולם מתפשטים, והם נעים יחד בהרמוניה, הללויה לגוף, לשונות, לאחרות, וכולם יפים,. ובטווח הרקדן הנכה אמיר אישהר עומד על ברכיו, מציג את גופו לראווה, הראש הגדול עטור שיער שיבה, החזה הגדול השרירי,  לקוח מהמיתולוגיה היוונית.

 

טוב היה לחזור לראות מופע אחרי תקופה כל כך ממושכת וטוב היה לראות מופע כל כך מיוחד, מרגש וכנה.

 

תודה על הרכישה 9.7.21

פרדס

יום שישי 9.7.21 ב-11:30

כפר אמנות האקולוגי ורטיגו – קיבוץ נתיב הל”ה

אולם ברונקה

*הקבלה מהווה כרטיס כניסה, הישיבה באולם ללא מקומות מסומנים

לשאלות 02-6244176

מצפים לראותך

תודה על הרכישה 23.6.21

פרדס

יום רביעי 23.6.21 ב-19:30

כפר אמנות האקולוגי ורטיגו – קיבוץ נתיב הל”ה

אולם ברונקה

*הקבלה מהווה כרטיס כניסה, הישיבה באולם ללא מקומות מסומנים

לשאלות 02-6244176

מצפים לראותך

תודה על הרכישה 16.7.21

פרדס

יום חמישי 16.7.21 ב-11:30

כפר אמנות האקולוגי ורטיגו – קיבוץ נתיב הל”ה

אולם ברונקה

*הקבלה מהווה כרטיס כניסה, הישיבה באולם ללא מקומות מסומנים

לשאלות 02-6244176

מצפים לראותך

תודה על הרכישה 28.5.21

פרדס

יום שישי 28.5.21 ב-11:30

בכפר אמנות האקולוגי ורטיגו

אולם ברונקה

*הקבלה מהווה כרטיס כניסה

מצפים לראותך

תודה על הרכישה 7.5.21

פרדס

יום שישי 7.5.21 ב-11:30

בכפר אמנות האקולוגי ורטיגו

אולם ברונקה

מצפים לראותך

תודה על הרכישה 17.6.21

פרדס

יום חמישי 17.6.21 ב-19:00

כפר אמנות האקולוגי ורטיגו – קיבוץ נתיב הל”ה

אולם ברונקה

*הקבלה מהווה כרטיס כניסה, הישיבה באולם ללא מקומות מסומנים

 טלפון לבירורים- 02-6244176

מצפים לראותך