קול קורא- רזידנסי 2021 בורטיגו כפר אמנות האקולוגי

החיבור הקהילתי של הרזידנסי , בסיוע מועצת הפיס לתרבות ולאמנות.

תוכנית הרזידנסי תפעל בהשראה ואינטראקציה עם כפר האמנות האקולוגי בדגש על מודעות סביבתית ומעורבות חברתית.

כפר האמנות האקולוגי יזמין את הציבור לקחת חלק בערבי אמן שיועברו ע״י אמני הרזידנסי, אם באופן פיזי ואם באמצעים מקוונים.

קהילת אמני הכפר יוזמנו להיות חלק ממעגלי השיח שיתקיימו ברזידנסי מתוך רצון לקיים שיתופי פעולה, והפרייה הדדית עם אמנים נוספים שעובדים ויוצרים באזור.

במסגרת הפעילות נקיים סדרה של ג'אם סשנים בינתחומיים, אשר יהיו פתוחים לציבור הרחב, כמו גם להשתתפות של אמנים מהקהילה כאשר הם יורכבו מאמני מחול, מוזיקה, וידיאו אנימציה וניו-מדיה

קהל היעד:
מפגשי היצירה בגרסה הפיזית שלהם יהיו פתוחים לתושבי האזור ושוחרי אמנות מכל הארץ מקרב בני נוער ומבוגרים בהתאמה לתוכן היצירה.
הקהל יוזמן לבוא לצפות בחזרות הפתוחות (בהתאם להנחיות של אותו הזמן).

הכפר נגיש ומזמין אנשים בעלי יכולות מגוונות לקחת חלק ברזידנסי.

אם את/ה אמנ/ית בתחום המוזיקה או המולטימדיה ומעוניין להיות חלק מהפרוייקט, הינך מוזמנ/ת להשאיר את מועמדותך באמצעות טופס זה

אחת. אחת ואחת

בכורה: פברואר 2017

משך המופע: כשעה

יצירתה החדשה של הכוראוגרפית נעה ורטהיים עוסקת במשאלת הנפש של היחיד לאחדות מול תהליכי נפרדות במרחב האנושי, במישור הקיומי, ובשדה הרוחני.

היצירה אחת. אחת ואחת. מערבת את הפנים עם החוץ תוך הקשבה להד המשתקף מכיוונים שונים, תוך שהיא מעמיקה לפתח את היחס המטאפורי בין קרוב לרחוק ובין עצמי.

כוריאוגרפיה: נעה ורטהיים

רקדנים: תמר ברלב, ג'רמי אלברג', דניאל קוסטא, איתי פרי, שנדור פטרוביץ, יותם ברוך, הגר שחל, ניצן משה, שני ליכט וליאל פיבק.

מוסיקה: אבי בללי
מוסיקאים: ויולה:גליה חי, עוד: אליהו דגמי, קולות: עילאי בללי

עיצוב תפאורה: רועי וטורי
עיצוב תאורה:  דני פישוף – מג'נטה
עיצוב תלבושות: ששון קדם

לביקורות על המופע

אחת אחת ואחת תוכנייה

 

ריטריט תודעה בתנועה

הצטרפו אלינו למסע מרתק לחקר הגוף והנפש באמצעות כלים אנרגטיים, לימוד ותנועה, מוזיקה ויצירה- בורטיגו כפר אמנות אקולוגי.

במרחב הצופה אל עבר הנופים הקסומים של עמק האלה נתרגל הקשבה וחיבור לכוחות הטמונים בתוכנו; ביסוס עוגנים פנימיים ושחרור תבניות והרגלים ישנים.

המשתתפים יקבלו טכניקות שימושיות לתנועה מיטיבה ביום יום ויכירו ביכולתם להשפיע על מציאות חייהם דרך

תנועה. 

 נשימה. 

נוכחות.

 

9-10.6.22

ורטיגו כפר אמנות אקולוגי, קיבוץ נתיב הל”ה

עלות: 1300 ₪ כולל לינה בחלל משותף.

אופציה ללינה בחדרי האירוח של הכפר בתוספת תשלום.

בנוסף 300 ש"ח עבור ארוחות. לתשלום במזומן ישירות למבשלת ביום הראשון של הריטריט.

לפרטים נוספים:   02-9900235      office@vertigo.org.il

קישור להרשמה: ריטריט בורטיגו 

המנחות

מרב גולדנברג: מטפלת הוליסטית, מנחת קבוצות, מלווה תהליכי חיים, דולה, מלווה רוחנית, פרחי באך, עבודה עם דמיון מודרך, סוג’וק, התפתחות עם כלי הפשטות שבאלוהות.

נעה ורטהיים: מייסדת, כוריאוגרפית ומנהלת אמנותית של להקת המחול ‘ורטיגו’. פיתחה שפת גוף ייחודית העוסקת בגבולותיו ומגבלותיו של הגוף כמנוע לביטוי וליצירה. דרכה הייחודית  של נעה מעבר לתרומתה לחיי התרבות והאמנות בישראל ניכרת בחיבור המיוחד שהיא עושה בעבודתה לנושאים חברתיים על-ידי יצירת קשר אמנותי עם הקהילה והסביבה בה היא יוצרת.

טלי ורטהיים-אגרניוניק: מנחה, רקדנית, יוצרת ומנהלת שותפה של  ורטיגו כח האיזון – מרכז למחול משולב. מתמחה בקונטקט משולב המפגיש אנשים עם יכולות פיזיות שונות, נכים ולא נכים, בארץ ובחו”ל.

רנה ורטהיים-קורן: שותפה יוצרת, מורה, רקדנית בלהקת המחול ורטיגו . מפתחת שיטת ״עימי״- מחקר גוף נפש תנועתי המתבונן על הגוף כמפה של הנפש, משחרר תבניות ומוביל אפשרויות חדשות

*

משתתפות מספרות על הסדנה

הייתן לי להשראה גדולה, רעננתן לי את המודעות והקפצתן לי מהמעמקים את החשק שוב לרקוד, לנוע ולהתחבר למוסיקה ולעצמי ממקום אחר וחדש  שאתן לימדתן אותי במיוחד נהניתי מהערב עם הנגנים ומהיצירה החופשית שנוצרה שם תוך כדי

תודה לכן, על עשייתכן וקיומכן

מיכל לורה ריכטר
*

      היה ריטריט מדהים, חוויתי וגם מדליק! 

בעיקר מרגישה שמנסה ליישם את מה שהחלטתי וקיבלתי על עצמי בריטריט! 

מרגישה שהתחיל תהליך כלשהו ביומיים האלו, ועדיין חוקרת ומבררת אותו.

תודה על יומיים חווייתיים

חן פוגל 

קורס חנוכה  למחול לנוער

לכיתות ט' – יב',  1-3.12.2021 בורטיגו כפר אמנות אקולוגי

הקורס מיועד לתלמידי מחול המעוניינים לחוות ולהתנסות בשיטת ורטיגו המבוססת על שפת הגוף של נעה ורטהיים ולהקת המחול ורטיגו. קורס ייחודי המשלב מחול ואקולוגיה, רפרטואר להקת המחול ורטיגו, ריליס, קונטקט אימפרוביזציה, כיתת אמן עם נעה ורטהיים, סדנאות מחזור ואקולוגיה.

עלות השתתפות: 840 שח ( כולל אירוח בכפר האמנות האקולוגי, שיעורים, סדנאות ולינה)

לינה:  בחלל משותף על מזרנים בורטיגו כפר אמנות אקולוגי, קיבוץ נתיב הל"ה. כל משתתפ.ת מביא/ה את מצעיו ו/או שק שינה. 

עלות ארוחות:  בתשלום נפרד למבשלת: 270 ש"ח

לרישום: קורס חנוכה למחול ורטיגו 2021

 

"כשנעה ורטהיים נכנסה לפרדס". מאת עמית סנדיק

להקת ורטיגו חובקת מופע חדש שנולד בהסתגרות הביתית של הקורונה, וחונכת אולם חדש בכפר האקולוגי בנתיב הל״ה

אפילו הימים הקשים ביותר של הקורונה והסגרים, שכפו הדממה על הרקדנים ושיתקו את להקת המחול שלה, ורטיגו, לא עצרו את נעה ורטהיים. מתוך ההתכנסות נוצרה העבודה החדשה ״פרדס״, ״יצירה שנולדה בבית, מקום ההתכנסות שכולנו חווינו בתקופה האחרונה״, אומרת ורטהיים: ״עבודה שבה הגוף מתכנס לתוך עצמו, מצייר את עצמו ומתחבר לרבדים הרוחניים שלו פנימה – פנימה של כל אדם ורקדן לתוך עצמו, לצד הקשר שלו עם המארג המשותף״.

שישה רקדנים משתתפים ב״פרדס״, עבודה שמתייחסת למקורות ולסיפור האגדה הקבלי על ״ארבעה שנכנסו לפרדס״. על פי האגדה, ארבעה חכמי ישראל נכנסו לפרדס, כדי להתכנס לתוך תורת הסוד. היחיד שנכנס בשלום ויצא בשלום היה רבי עקיבא.

להקת ורטיגו, פרדס. צילומים" אלעד דבי
להקת ורטיגו, פרדס. צילומים: אלעד דבי
להקת ורטיגו, פרדס. צילומים" אלעד דבי

כמו בעבודותיה האחרות של ורטהיים, גם כאן שם העבודה בעל משמעות ומטען הנשאב ממקורות עתיקים. ״מקור המילה פרדס בשפה הפרסית העתיקה הוא גן עצים. אולם המילה חדרה לא רק לשפה העברית, ואפשר למצוא אותה גם בשפות אחרות ומרוחקות, במשמעות paradise – גן עדן״. פרדס הוא גם כינויה של תורת הסוד היהודית, מילה שמורכבת מראשי התיבות של ״פשט, רמז, דרש וסוד״.

להקת ורטיגו, פרדס. צילומים" אלעד דבי

את פסקול העבודה יצר אמן כלי ההקשה איתמר דוארי, וכמו תמיד אצל ורטהיים, הפסקול נשזר כבר בתהליך הבניה של הכוריאוגרפיה, והוקלט תוך כדי העבודה על היצירה. לדבריה, זו היתה תוצאה של ההזדמנות למפגש בין מוזיקה לתנועה בזמן אמת, שלא היתה נוצרת אילולא הזמן והשקט שהתלוו למשבר הקורונה.

הקירות עשויים אדמה, בדומה לשאר המבנים בכפר. מהאולם נשקף הנוף של עמק האלה, וכל אלו משתלבים טוב עם עולמות המחול, החברה והסביבה שלפיהם פועלת הלהקה

התלבושות לעבודה מבוססות על גלימות של ששון קדם, אך יש להן סיפור משלהן: ״בתקופת הקורונה, כשלא ממש עבדנו ולי היה פנאי, נכנסתי למחסן התלבושות של הלהקה הוצאתי תלבושות קיימות ואיתן התחלנו לשחק, לגזור, לתפור להסתכל ולהתאים. אחד מהסטים שהתבייתנו עליו היה גלימות של ששון קדם. במשחק ההתאמות, הבנתי שזה מה שנחוץ – המסה הרוחנית שאליה קדם מתחבר.

״יצרנו סוג של בגד חדש על בסיס הישן, משהו שאנחנו מאוד מאמינים בו ואוהבים. שינינו את הבגד שבסיסו היה גלימה והיה מיועד לעבודה ׳רעש לבן׳. כמובן שהתייעצתי עם קדם, שחשב שזה מושלם – והשלמנו ואת המראה בעזרת המעצבת רוזי כנען, שיצרה את החלק העליון של הלבוש בצבעי גוף ועור, צבעי האדמה, שהם גם צבעי הקירות של חלל הסטודיו״.

ורטיגו, כפר האמנות האקולוגי. צילום: מלורטיגו, כפר האמנות האקולוגי. צילומים: מ״ל

היצירה החדשה חונכת את אולם המופעים החדש של הלהקה, אולם ברונקה, בכפר האקולוגי של ורטיגו בקיבוץ נתיב הל״ה (מלבדו יש ללהקה מרכז מחול בירושלים). בזמן המופע, אי אפשר להתעלם מההתאמה המוחלטת של צבעוניות האולם המכילה באופן מושלם את היצירה. ורטהיים סקרנית לגלות איך תיראה העבודה כשתעלה באולמות האחרים, באווירה שונה.

״האולם הוקם על מה שהיה בעבר לול תרנגולות. חידשנו את המבנה והפכנו אותו לאולם הופעות. הקירות עשויים אדמה, בדומה לשאר המבנים בכפר. מהאולם נשקף הנוף של עמק האלה, ואין ספק שכל אלו משתלבים טוב עם עולמות המחול, החברה והסביבה שלפיהם פועלת הלהקה״.

לצד האולם פועל מטבח טבעוני של השפית של הכפר, אורית קדם, ואנשי ורטיגו מציעים לקהל בילוי שמשלב מופע וארוחת צהרים או ערב. באותו המתחם שוכנים הסטודיו וחדרי החזרות של הלהקה, גם הם לולים שעברו מיחדוש.

״הגענו לקיבוץ נתיב הל״ה לפני יותר מעשור, לאחר ששכנענו את חברי קיבוץ לאפשר לנו להקים את הכפר על חורבות לולי התרנגולות הנטושים. אנחנו ארבע אחיות לבית ורטהיים, וכולנו חיים כאן, עם בני הזוג והילדים שלנו, ומקיימים אורח חיים של אנשים שיש להם אחריות לסביבה. גם בבתים הפרטים שלנו אנחנו מקפידים על כבוד לסביבה וצרכנות חכמה, וכולנו, כמו גם חברי הלהקה, צמחוניים״.

רקמה אנושית רכה ומנחמת

ורטהיים הקימה את ורטיגו יחד עם בן זוגה, עדי שעל, לפני כמעט 30 שנה. היא הייתה תלמידה באקדמיה למחול בירושלים והוא רקד בלהקת המחול הקיבוצית. כבר בתחילת דרכם המשותפת הקימו פרויקט חברתי־אמנותי, הפועל עד היום בשם ״כוח האיזון״ – ובמסגרתו פועלות סדנאות המשלבות רקדנים מקצועיים ורקדנים בעלי מוגבלויות.

במסגרת זו העלו את המופע Shape On Us – כח האיזון – שהיה גם מופע הפתיחה של פסטיבל ישראל 2020. תשעה רקדנים עם יכולות פיזיות מגוונות, במפגש על הבמה שהוא סך היכולות, הצרכים והחוויות שלהם.

״המהלך האמנותי מושתת על ההסכמה הקבוצתית המשותפת, לספר את האמת. זו עבודה שמורכבת מרגעים של איזון וחוסר איזון, של סיכון, של מתח ומערכות יחסים קיצוניות, של מציאות ודמיון, של תמיכה, בדידות, שבריריות ואהבה, בטווח שנע בין גופים נפרדים וסיפורם האישי ועד לגוף אחד שנוצר, רקמה אנושית רכה ומנחמת״.

זו עבודה שמורכבת מרגעים של איזון וחוסר איזון, של סיכון, של מתח ומערכות יחסים קיצוניות, של מציאות ודמיון, של תמיכה, בדידות, שבריריות ואהבה, בטווח שנע בין גופים נפרדים וסיפורם האישי ועד לגוף אחד שנוצר, רקמה אנושית רכה ומנחמת

יצירותיה של ורטהיים מושפעות ממחקר מעמיק שלה על הקשר בין העולם הפיזי והעולם הרוחני. היא מעדיפה לימוד אישי ועצמאי, ומעידה על עצמה, שמילדות לא הסתדרה עם הממסד ונזרקה ממספר בתי ספר. כילדה עד גיל 12 רקדה כדי לפרוק אנרגיות ״ממש לא מתוך חלום להפוך לרקדנית״ היא אומרת.

את הכוריאוגרפית היחידה של הלהקה?

״אני יוצרת 99% מהעבודות של ורטיגו. לעיתים נדירות אנחנו מזמינים כוריאוגרף אורח״. אחת ההתנסויות שריגשו אותה ביותר, היא מספרת, הייתה עבודה משותפת עם אנה הלפרין – אמנית וכוריאוגרפית אמריקאית רדיקלית, שנפטרה בחודש מאי השנה בגיל 101. הלפרין היא אמנית שעבודותיה חוצות דיסציפלינות – בין מחול לפרפורמנס לעבודה טיפולית ושמאנית. ״היא הגיעה לכפר לפני כחמש שנים, כשהיא בת 95, ועבדה איתנו. זה היה אחד מהאירועים היותר משמעותיים שעברנו כאן בלהקה״.

את העבודה GLOBAL יצרו במשותף ורטהיים, הלפרין ושרון פרידמן – רקדן ורטיגו בעבר, שכעת חי בספרד ועוסק במחול מההבט החברתי. ״שלושה יוצרים בין־לאומיים חיברו בעבודתם בין אמנות, חברה וסביבה. זו יצירה שנרקמה מתוך מפגש של יוצרים, שבחרו במחול כדרך חיים. המופע התכתב עם העבר והעתיד מנקודות מבט שונות, בהתאם לעולמות התוכן, הגיל והמיקום הגיאוגרפי שממנו הגיע כל אחד מאיתנו״.

איך מתנהלת ורטיגו, כלהקה, כמשפחה, כשהכול מעורב?

״מדובר בסיפור שיש בו את כל המרכיבים של טלנובלה משפחתית״, היא צוחקת. ״מדובר בגוף תרבות מוביל, אם כי שונה״. לוורטהיים ושעל שלושה ילדים (הבכור רוקד בלהקת ענבל). בכפר האקולוגי מתגוררות גם משפחותיהן של שלוש אחיותיה של נועה, מרב, טלי ורינה – כל אחת מהן אישיות צבעונית בפני עצמה. לפי התיאור שלה, הן גדלו בבית דתי־פלורליסטי בנתניה, ושלוש מהן חילוניות כיום. אך כולן פועלות על פי המשנה שמחברת אמנות, סביבה וחברה.

האחיות ורטהיים: מרב, טלי, רנה ונעה. צילום: נעה רוזוליו
האחיות ורטהיים: מרב, טלי, רנה ונעה. צילום: נעה רוזוליו

ארבע המשפחות חיות את החיים על פי ורטיגו (וכולם גם עובדים בלהקה): מגדלים ביחד את הילדים, בונים ומרחיבים את הכפר ויוצקים בו תכנים. רינה, רקדנית בעברה, היא העוזרת למנהלת האמנותית ומנהלת החזרות של הלהקה. טלי עובדת עם הרקדנים בפרויקט ״כח האיזון״ ומרב עוסקת בסדנאות וורטקס־הילינג.

אנשי ורטיגו הם חולמים ומגשימים סדרתיים של רעיונות שנראים בלתי אפשריים. הם שייכים לזן הציונים החדשים – כאלה שמתעקשים בתוך הכאוס, האלימות והנורמות המתפוררות לחיות חיים ערכיים, המשלבים אמנות עם תרומה ופעילות בנושאי חברה וסביבה. הם יעשו הכל במטרה לחולל שינוי, באמצעות השפה והכלי שלהם – הריקוד.

ליבה – תערוכת וידאו ארט במערות בית גוברין

"ליבה"

 תערוכת וידיאו ארט של להקת מחול ורטיגו שנוצרה במיוחד לחלליה יוצאי הדופן של מערת הפעמון בגן לאומי בית גוברין-מרשה, שנחצבו ע״י תושביו הקדומים של האזור.

 

בלב המערה  מתאפשרת הקשבה ללב, לפעימת כדור הארץ, ובמקום הקסום הזה פועמת היצירה "ליבה"

 

התערוכה והאתר בו תוצג מתחברים לתנועה של נעה ורטהיים הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של הלהקה הקשורה באופן עמוק לטבע ולסביבה.

אוצרת התערוכה: דורית טלפז

החיבור בין המערה לתנועה, יוצר עבודה חדשה שנשזרת בתנועת הצופה מייד עם כניסתו לתערוכה:

יצירת מחול רב מיימדית המקיפה אותו מכל עבר באמצעות הקרנות ענק על הקירות והפינות הנסתרות ואשר בתנועתה מרחיבה את גבולות המערה וחוזרת לתוך אותו רחם טבעי ראשוני ממנו התהוותה.

"ליבה", נוצרה מתוך יצירותיה של נעה ורטהיים ללהקת המחול ורטיגו ונשזרה לעבודות וידאו ארט פיוטיות, הרוקדות בקו התפר שבין הרוח לחומר  – גוף הרקדנים המוקרנים על קירות המערה.

עבודות הווידיאו ארט נוצרו על ידי הצלם אלעד דבי והעורך גל קציר והוא כולל קטעים מעבודותיה של הלהקה לאורך כל השנים ובהן: "פרדס", "לילא", "ימה", ו"לידת הפניקס".

 

גן לאומי בית גובריןמרשהאתר מורשת עולמית

גן לאומי בית גוברין-מרשה הוא לב לבה של "ארץ אלף המערות". הגן מציג פלא אדריכלי קדום – אינספור חללים, מערות טבעיות ומערות שנחצבו בידי אדם ונועדו למגוון רחב של שימושים, החל מגידול יונים, דרך איחסון ומגורים וכלה בקבורה . בשנת 1989 הוכרז השטח כגן לאומי על מנת לשמר את שרידיה המרשימים של העיר מרשה ושימור החורש הטבעי.  בזכות המורשת העשירה ושלל המערות, הוכרז הגן הלאומי על ידי  ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית.  כפי שהוגדר בעת ההכרזה ב-2014 – ״האתר בעל ערך בין לאומי יוצא דופן בהיבט התרבותי, האנושי וערכי הסביבה לשימור לטובת האנושות כולה״.  הכללתו של 'גן לאומי בית גוברין– מערות מרשה' ברשימה העולמית היוקרתית של האתרים הנבחרים והחשובים ביותר בעולם ממצבת את ישראל כגשר בין תרבויות עתיקות וכמוקד חשוב לשימור המורשת העולמית, תוך חיבור ייחודי של העבר להווה. מסלול הביקור באתר מזמן חוויה יוצאת דופן והצצה לפלא של ערכי טבע, נוף  ומורשת האדם לאורך התקופות.

 

הגלריה במערת הפעמון

כבר בתקופות קדומות, זיהו תושבי השפלה את מאפייני המסלע שבסביבתם. המערות זכו לשם מערות הפעמון הודות לצורתן שהיא תוצר של אופן החציבה. החוצבים פערו פתח קטן בשכבה העליונה הקשה משהגיעו אל השכבה הרכה, חצבו בה בהרחבה באמצעות איזמלי ברזל שהותירו את סימני החציבה האלכסוניים הניכרים בקירות המערה. בחומר החציבה השתמשו לבנייה והחללים האדירים שנותרו שימשו בעיקר לאחסון אך גם לבתי מלאכה ולבורות מים מטויחים.

 

״פרדס״ מאת נעה ורטהיים ולהקת ורטיגו. מאת ענת זכריה

״פרדס״ הוא מחול מפוייס שהקצוות שלו רכים, הנסוג אל ממד כמעט מדיטטיבי. כאילו עייפה ורטהיים, ועימה כולנו, מן העצבנות והתזזית וההמולה הנוראה, והיא מגלה לנו עולם אחר, מלא יופי ועצבות וזרימה, שאין מה לעצור ולחשוב בו עכשיו: מה היה נורא.

בסטודיו האקולוגי של להקת ורטיגו, החלון הגדול הצידי מכניס אור קלוש מבחוץ, ועוד לפני שעולה האור על הבמה, המרחב הפתוח מגלה חלק מן המתרחש. שישה רקדנים יושבים על ספסלי עץ נזיריים בצדי הבמה. זוגות זוגות. מחכים. ואז הם קמים יוצרים מבנה, וי של סנוניות, נעים בתנועות קטנות חרישיות, הכל מדוד. מידי פעם הרגל האחת נוגעת בשנייה משמיעה קול נקישה. והרקדנים כולם רוקדים ריקוד מיוחד במינו, כאשר הם נוגעים בכפות הידיים על פני הגוף, בסימטריה, שוב ושוב, כמו ספירת מלאי. הכוונה התנועתית ברורה יותר, מעודנת. והם נעים שקטים, ונוגעים ומסתובבים, הצעדים הולכים וגדלים, בתחושה של התמזגות עם הקרקע, אין למעלה ולמטה, ואפשר להסיק מהאחד את האינסוף.

ונדמה שכל מרכיבי עבודתה היפה של ורטהיים, “פרדס”, הם אופנים שונים של קציבת הזמן והמרחב: כל אחד בקצבו שלו. והמוזיקה של אמן כלי ההקשה איתמר דוארי שנוצרה תוך כדי התנועה בסטודיו, היא חלק אורגני וחשוב לוויזואלי ול״עלילה״. מסעירה ודוחפת קדימה, מרחבי גוף חדשים נפתחים.

והם מתחילים לזרום כמו מעצמם, שטים כמו מין אמבה סהורה, כהשתקפות מאורכת של ירח מלא באגם אפל, שבעוד רגע אולי תתחלק לשניים ולארבעה ותחזור לשלושה, לשישה. זוג רקדנים גברים מרימים ונושאים זה את זה, הם מתגלגלים ורוקדים צמודים, הם מניפים זה את זה מודדים משקלים בניסיון מתמיד, מתוח ודרוך, להגיע לאיזון ביניהם.  הצללים שלהם מתגבהים על הקיר האחורי-אגרטלים דקיקי צוואר. ויש גם דואט יפה בין שתי רקדניות, היוצרות צורות חמוקיות, על המתח החושני שביניהן, כמו מסתובבות בו סביב צירן, כמין מובייל פלאי של צורות, המצוי באשליה של תנועה מתמדת, שמלותיהן נאחזות באוויר, ראשיהן וזרועותיהן כמו נמסות לתוך מערבולת, אש הגוף שלהן קטנה ועיקשת, והדבר מתגלה תוך כדי שהוא נכתב.

שוב הם יחד כקבוצה, נדמים לרכבת מופשטת הדוהרת בחושך. לרגע נוגעים בעין השלישית התלויה מעל המעשים. והתנועה היא כמו קליגרפיה באוויר, מפתיעה, וככל שהמילים כביכול ברורות יותר כך התנועה מסתורית, כובשת, מלאה הבלחות פתאומיות של וירטואוזיות, נעה בין דימוי חולי למיימי, ולמרות הסולם הכביכול נמוך של עוצמתה, היא כמו וידוי, אישי, גואל. וברגעים שהם נעלמים מן הבמה לטובת ישיבה על ספסלי העץ בצדדים יש תחושה של אבידה, והיא מתחזקת כאשר מישהו מהם חוזר. הגוף החוזר למרכז יוצא כל פעם מחדש כנגד מצב הדומם, מנסה להתנער מגשמיותו.

וכשהמבט נמשך לרגע לחלון, אורות המכוניות החוצות את עמק האלה זורמות כעורק נפרד של תודעה קולקטיבית, נקודת מגוז נעלמת בחשיכה מחוץ לגבולות הראייה, מרככת את נופה המסוכסך של הארץ. האם אפשר לחבר בין האקטואלי, הקיומי, החוץ-אמנותי לאמנותי? האם לאמנותי לשמו יש זכות קיום במקום שהקיומי בוער? ורטהיים מנסה לחבר את ההפכים הללו בריפוי ובאיחוי. 

והנה הם אוחזים ידיים בשורה, פלג הגוף העליון נע כמו צמרת עץ על עליו, לאותו כיוון, מותח את הזמן. יש מי שלרגע רוכן, קורס קדימה, אבל מיד מתעשתות הקרסוליים וננעצות והתנועה ממשיכה. אוגרת יופי וכוח לחושך העתיד לבוא.

יש משהו מאוד לא היסטרי ולא מואץ בכל העבודה הזו, עד שאפשר לראות בה קטעים מופשטים של סתם, של כלום, של בין לבין, אבל ורטהיים מצליחה לארוג כאן קומפוזציות עדינות אך עוצמתיות במאזן סימולטני המצוי בין התרסקות לאיזון, בין האנכי והאופקי לאלכסוני, האוצר את המתח שבין תנועה מקבילה של לוחות טקטוניים לבין התנגשותם באותה קומפוזציה. זו תנועת לוחות טקטוניים של הנפש היוצרת המשקפת מצב של שבר פנימי וקולקטיבי.

ואפשר לדבר על מקור המילה “פרדס” בשפה הפרסית, בפירוש הפשוט שלו – גן עצים או גן נעול. המילה חדרה הן לשפה העברית והן לשפות נוספות, כגון האנגלית, שבה קיבלה המילה משמעות של גן עדן “paradise” . או לדבוק במסורת, שמופיעה בתיקוני זוהר, ודורשת את המילה פרד״ס כראשי תיבות של המילים פשט, רמז, דרש וסוד. שהם ארבעת הרבדים בביאור התורה. לקרוא את הסיפור התלמודי מתוך מבכת חגיגה על ארבעה שנכנסו לפרדס: אחד הציץ ומת, אחד הציץ ונפגע, אחר קיצץ בנטיעות. ורק רבי עקיבא נכנס ויצא בשלום. אבל אין באמת צורך להיתלות באילנות גבוהים, להטעין את המחול במשמעות, באבטחה, כאילו נסוך עליו יותר מאיזה אד מצועף.

ורטהיים מפגינה בעבודה הזאת בשלות בוטחת בכישרונה וביושרתו של עולמה הפנימי. ולמי שעשייתה מתרחשת כבר לאורך כמעט שלושה עשורים, זו יצירה אישית ואוניברסלית כאחת העוברת כל העת תהליכים מתמשכים של צמצום וזיכוך עד שהגיעה אל השלב הנוכחי, המכיל את העושר היחסי ואת האווירה הטעונה של עשייתה בעבר שתומצתו רק להכרחי ביותר. משהו שפתוח לראיה, לנשימה לסחף, שלא ניתן לזנוח בשקט מאחור.

יומני מחול מאת רות אשל

להקת ורטיגו/ כוריאוגרפיה: נעה ורטהיים/ יוצרת שותפה: רינה ורטהיים-קורן/, מוזיקה: איתמר דוארי, עיצוב תאורה: דני פישוף – מג'נטה/ רקדנים שותפים: איתי פרי, שון אולס, מיכה איימוס, עדן בן שימול, דניאל קוסטט, קורינה פריימן/ תלבושות" מרפרטואר הלהקה (ששון קדם)/ ורטיגו – כפר האמנות האקולוגי, אולם ברונקה, 16.6.2021

להקת ורטיגו, "פרדס" מאת נעה ורטהיים, רקדנים: איתי פרי ומיכה איימוס, צילום: דן אשוח

להקת ורטיגו/ כוריאוגרפיה: נעה ורטהיים/ יוצרת שותפה: רינה ורטהיים-קורן/, מוזיקה: איתמר דוארי, עיצוב תאורה: דני פישוף – מג'נטה/ רקדנים שותפים: איתי פרי, שון אולס, מיכה איימוס, עדן בן שימול, דניאל קוסטט, קורינה פריימן/ תלבושות" מרפרטואר הלהקה (ששון קדם)/ ורטיגו – כפר האמנות האקולוגי, אולם ברונקה, 16.6.2021

 

היצירה פרדס נוצרה בתקופת הקורונה כשבמהלכה נועה ורטהיים שאלה את עצמה, מה מקור ההשראה? האם ראשיתה בתוכה פנימה והיא מקרינה החוצה, או המקור היא השראה חיצונית והיא זאת שממלאת אותה מבפנים. השראה שייכת לתחום הרוחני, לקסם, למשהו שהוא מנוע אדיר לעשייה, אבל  בה בעת הוא לא מוחשי, אי אפשר לתפוש אותו. יצירה זו טבולה כולה ברוחניות.

הסצנות הראשונות של היצירה הנהדרת מתבצעת באוניסונו. כמו בטקס, הרקדנים נעים מצד לצד בקצב אחיד, חוזרים על מנטרה. תוך כדי כך, הם מבצעים בידיהם נגיעות מהירות, מעלות על הדעת חיישנים שסורקות את הגוף לכל אורכו, מלמטה למעלה, מנסות לאתר חומרים  להשראה במגרות החבויות בגוף. במיומנות של מאסטרית, ורטהיים יוצרת קומפוזיציות בחלל עם ששת הרקדנים כשהיא משחקת עם אותו מוטיב תנועתי. חלקו עדין מאד, מעין דקויות של הרהור, יש ואין, והדיוק שבביצוע מקנה להן עוצמה. מוזיקה מרוממת רוח של איתמר דוארי תומכת ביצירת אווירה רוחנית כשהרקדנים לובשים שמלות שחורות עם נוכחות חזקה שעיצב ששון קדם ומעלות על הדעת נזירים.

בחלק השני הידיים והרגליים נפרשות החוצה. אלה תנועות גדולות שמבקשות לגעת ברחוק, מגששות אחר משהו שיצית אותן. הידיים טובלות בתוך האוויר כחומר. הן רכות, פתוחות כדי להשאיר מעברים פתוחים של מנהרות פנימיות בגוף לספיגת כל נואנס של השראה. הרגליים עולות ויורדות בזרימה, ללא תנופה, במודעות מלאה, בשליטה מלאה. לפעמים יש תנועה מהירה, חולפת, שלא משאירה הד בחלל. נפלא.

סולו מדהים באיכות שלו רוקד איתי פרי. הגוף הגברי שלו כל כך רך, כל כך מתמסר, נמס בתוך עצמו. ויש עוד דואטים שכל אחד פנינה. והרקדנים, כולם נהדרים.

להקת ורטיגו, "פרדס" מאת נעה ורטהיים, צילום: דן אשוח

הקצב מתחלף למהיר, לחגוג את היצירתיות. הקבוצה מדלגת, מתחברת ומתפרקת,  זוגות מחליפים ידיים תוך התקדמות.  הקטע מתארך מדי, כמו היוצרת נפעמת מעוד ועוד אפשרויות שגילתה, לא יכולה להיפרד מהם והעניין מתחיל לדעוך.

והיצירה ממשיכה, וחבל שהסיום הסיום המפתיע של הרקדנית שון אולס מגיע אחרי הקטע הכל מתארך. הסולו נהדר, ובו ניראה שהגוף שלה לא יכול להכיל את האנרגיה הדחוסה שבתוכה. היא שיכורה,  רוטטת כמו בטרנס. הקבוצה, שכנראה כבר בעבר חוותה שאותו צ'י מופלא, במידה לא מבוקרת, מוגזמת, עשוי גם להיות קטלני, לחנוק, לטלטל. הרקדנים תומכים בה עד שהיא נרגעת והשלווה חוזרת לשאלת ההתחלה שלעולם תהיה בלתי פתורה על חידת היצירתיות.

בסיום, תחושה של שלווה ושמחה עדינה שורה על הצופים שעברו לחדר האוכל לסעוד את ליבם בארוחה מהנה.

ה"פרדס" של ורטיגו יפהפה ומרגש. מאת גבי אלדור, אתר הבמה

 

פרדס, להקת ורטיגו, צילום: אבי לוסקי
פרדס, להקת ורטיגו, צילום: אבי לוסקי
בתחילה יש מין איפוק ואין מגע בין הרקדנים אך המגבלה הזו הולכת נפרצת עד שהרקדנים מתערסלים זה בזרועות רעהו. ומן הרגע הראשון המחול היה יפהפה ולא היה רגע אחד שבו תהיתי למה הם רוקדים, ולא היה זיוף אחד או מחווה ריקה."
שישה נכנסים לפרדס ורוקדים באקסטזה שמימית עד סוף האהבה. מופע יפה להפליא, לא להחמיץ!

כבר בדרך מיפו לקיבוץ נתיב הל"ה התרחבה נפשי ונשמתי לרווחה. העצים בדרך התגבהו והיה ירוק מלא העין.  הסטודיו האקולוגי של להקת ורטיגו גם הוא האיר פנים והמתין לאורחים באור הדמדומים הרך ובשקט של עמק האלה. ליד שלחנות קטנים טעמנו מיני אפונים ובוטנים וברכנו זה את זה כאסירים טועמים פעם ראשונה חופש. זיהינו זה את זה ובכל זאת היינו קצת זרים.

האולם החדש היפה הבנוי אדמה היה ערוך לקראתנו. מזמן לא ציפיתי כל כך לראות אנשים רוקדים – ממש הם ולא הולוגרמות שלהם מוקטנות או מוגדלות או מוכפלות. בני אדם חיים שעד סוף הריקוד כבר הכרנו את פניהם ואת האופן בו הם רוקדים והתמסרותם למחול, ואת עיניהם שממש רואות ומביטות זה בזו. ואת הזיעה ואת הנחישות והריכוז.

ומן הרגע הראשון המחול היה יפהפה ולא היה רגע אחד שבו תהיתי למה הם רוקדים, ולא היה זיוף אחד ומחווה ריקה.


נעה ורטהיים, צילום באדיבות להקת המחול ורטיגו

שישה רקדנים. יושבים על ספסלים בצדי הבמה ואז קמים שניים שניים ויוצרים מבנה. ומתחילים לרקוד. הצעדים הם כמו צעדים של ריקוד – אך הזרועות מציירות מבנים אחרים סימטריים וסבוכים כאילו הן דוברות שפה אחרת. תנופות זרועות עזות מצד לצד תחזורנה בעוצמות משתנות לאורך המחול כולו. ההתחלה אם כך טקסית ורצינית ומדודה. בהמשך אותה תבנית כמו משתקפת במים הופכת להיות נזילה. הצעדים הולכים וגדלים וכמו מנסים לבלוע את המרחב.

המוזיקה של איתמר דוארי היא יצירה בפני עצמה שנוצרה בזמן החזרות: דוארי הוא אמן כלי הקשה ותיפוף עשיר בצבעים והלכי רוח. יחד עם כלים נוספים והרמוניים המחול והמוזיקה נבלעים אלו באלו והריקוד אוסף כוח ונסחף ולאט מתגלים יחסים בין הריקוד לרקדן ובין רקדן אחד למשנהו. הרקדנים משליכים את נפשם מנגד מבלי לאבד פעימה אחת או צעד.


פרדס, להקת ורטיגו, צילום: אלעד דבי

סולו מרהיב של רקדן – דניאל קוסטה – מרוכז כל כך במערבולת שגופו יוצר וכך גם סולו של רקדנית. דואט מרגש של שתי רקדניות – עדן בן שימול וקורינה פריימן שגופן יוצר מערבולת משותפת אחת. באחיזות והנפות המחול הולך ונעשה סוער וכל הזמן מבוסס על תנופות וגלים המערבלים את הגוף.

בתחילה יש מין איפוק ואין מגע בין הרקדנים אך המגבלה הזו הולכת ונפרצת עד שהרקדנים מתערסלים זה בזרועות רעהו אך השטף לא נפסק עד שרקדן פורש וכמעט קורס לספסל וזה שנותר ממשיך לרקוד. החריגה הראשונה היא של דניאל קוסטה בריקוד הולך ומתעצם ובחזרתיות שאי אפשר לפענח את הקצה שלה.


פרדס, צילום: אבי לוסקי

הבגדים יוצרים גם הם מחול של תנופות – אפשר לזהות את החצאיות הגדולות של ששון קדם שגלשו אל המחול מיצירות קודמות ויש קשרים בבד ושינויים וגופיות מתגלות והשכבות מוסיפות נפח ודרמה. לעיתים הרקדנים נראים כמו בטקס דתי מופנם או בטקס דתי שבו הנשמה מבקשת לצאת מן הגוף או שהגוף מבקש לרסן את הפרא הנמצא בתוכו.


פרדס, צילום מסך מתוך YouTube

כך הדואט הנפלא של שון אולס ומיכה איימוס שעם המשך המחול מתגלה כוחו הגדול – לא רק הפיזי אלא גם הרוחני-רגשי. וכך גם בדואט של קירינה פריימן ושון אולס. הרקדנים כולם מגיעים למיצוי של טכניקה מעולה התומכת בהם בזמן שרוחם מגביהה אל רוח המחול.

כאשר המחול נעשה יותר ויותר נסער מתגלות דרמות כאשר הקשר בין הרקדנים מתחזק והם מנסים אפילו לעזור לזה שנסחף עד לקצה קיומו ואינו מוותר, ומוסיף לרקוד באקסטזה.

כן, אקסטזה היא המלה שחיכתה לרגע זה ולהמשכו – כמו איבוד עשתונות שמימי דרכו אפשר להגיע לנקודת שיא שגם היא הולכת ומתרחקת, והרקדנים נזעקים ולא מותירים לבד את זה שכבר פסע אל המעבר.


פרדס, צילום מסך מתוך YouTube

בסין, בתרגול שחר של טאי צ'י, ראיתי תרגיל צ'י קונג בו אפשר להגיע למעמקים (לא רצויים, משום שאיבוד שליטה לא שייך למושגי הטאי צ'י המדויקים). אישה צעירה חרגה מגבולותיה שלה עצמה ואיש מבוגר נעמד מאחורי האישה המקרטעת ואחז בשרשי כפות הידיים וליווה את הפרכוסים העזים מבלי לנסות לעצור אותה. עצם עמידתו ומגעו הרגיעו אט אט את האישה, ותנועותיהם המשותפות עתה חזרו לטבען הנכון והזורם.

אך באולם היפה שאור כחלחל זרם מחלונותיו פנימה המשיכו הרקדנים להיאבק, כמו על חייהם. הם יצרו שרשרת ארוכה, הם נשמו ביחד ולא ויתרו, וגם אלו שנתקפו ברוח המחול המתעתע ורטטו כמו לפני התגלות עדיין ידעו לחזור לצעדי הריקוד הפשוטים והקפיציים ומדי פעם בכל זאת חזרו לסורם. וכל האהבה שהתגלתה עתה לא יכלה לעצור בעדם.


פרדס, להקת ורטיגו, צילום: אלעד דבי

"פרדס" ששישה נכנסו לתוכו נותר על הבמה, האוויר עדיין רועד. לרקוד עד לנקודת אפיסת הכוחות ועדיין לא לוותר.  

זו עבודה מרגשת ונדירה. היא יפה להפליא. ממתינה לראות אותה שוב.

אודישן | ורטיגו סדנא להכשרת רקדנים 2021-2022

ב-7.6.21  12:00

מרכז ז’ראר בכר, בצלאל 11, ירושלים

*ההשתתפות כרוכה בתשלום 50ש”ח (למשתתפים בפעם הראשונה)

הרשמו עכשיו בלחיצה כאן !

לעמוד האינסטגרם של הסדנא