ורטיגו והמהפכה 2018 במופע מרשים, מאת צבי גורן

שיתוף הפעולה בין ורטיגו לתזמורת המהפכה מעצים את המוזיקה ומאתגר את המחול

 

הלהקה מצוינת, ויש בה נשיות וגבריות, קבוצתית או אישית, לרגעים עוצרי נשימה, מותחים, ומבטאים את ההקשר החברתי שוורטהיים רואה ביצירתה מאז ועד ימינו, כמתייחסת ל’שאלות על אודות המודרניזציה ותכליתו של המירוץ האינסופי, הסיזיפי של כולנו, לצד עיסוק בחוויית היחיד כקורבן של התעשייה הצרכנית.'”

שיתוף הפעולה בין ורטיגו לתזמורת המהפכה מעצים את המוזיקה ומאתגר את המחול

 

מתח ושאיפה לשקט

לפני עשר שנים העלתה להקת ורטיגו מופע שסימן את התבססותה כאחת הלהקות המובילות בתמונת המחול הישראלי. היצירה ״רעש לבן״ נסמכה על המושג הזה בתחום הסאונד – שהוא ״אות או תהליך אקראי בעל צפיפות הספק ספקטרלי אחידה וקבועה בכל התדרים  (ויקיפדיה)״. תוצאתה במחול של נעה ורטהיים נתפסה כמופתית, עם מוזיקה מקורית של רן בגנו שהניעה את התנועה כולה במתחמים של מתח ושאיפה לשקט הפנימי.

מנקודת מבטה של ורטהיים המחול עסק ״בעימות בין ייצוגי התרבות לייצוגים של הטבע, ובהתמודדות של הפרט עם המתח שבין רעש הסביבה לרחשים ולקולות הפנימיים. התמסרות לכוח הכבידה והתחברות מחדש ליקום, לאנרגיית החיים הקושרת אותנו לאדמה ולבני האדם, לשוב להיות חלק מהשלם ולא להשתלט עליו.״

עתה, במסגרת המיזם המיוחד של האופרה הישראלית עם תזמורת המהפכה של רועי אופנהיים וזוהר שרון, ולאחר ההצלחה הגדולה של המופע החד פעמי באיכותו ובהופעתו של רן דנקר, הצטרפה למיזם להקת ורטיגו והעלתה את היצירה מחדש, כשאת המוזיקה של בגנו, שבוצעה בשעתו חי על ידי צ׳לנית וזמרת, עיבה התזמור העוצמתי של אורית גוראל לכלי מיתר וכלי הקשה.

 

רקדנים כאלומות אור וסאונד

התזמורת הנפלאה, בניהול המוזיקלי של שרון ובניצוחו השקט אך הניכר לעין של אופנהיים, יושבת ברקע, כמעט בחשכה מוחלטת, בעומק הבמה הגדולה של בית האופרה במשכן לאמנויות הבמה. פעמיים ייצאו מתוכה צ׳לניות לדואט ייחודי, וכתזכורת למה שהיה בעבר.

שותף שלישי מאותה הפקה מקורית הוא דני פישוף – מג׳נטה מעצב התאורה המיוחדת שכמו בעבר נע על הספקטרום של חשכה כמעט מוחלטת לאור חשמלי כחול, והאפקט המוגדל על הבמה הגדולה, משמש כגלימה המכסה או חושפת את הרקדנים, בתלבושות שעיצב הפעם ששון קדם, במחוות המיוחדות לקו האופייני לו.

בהדרגה, מרגעי תנועה חרישיים אל תנועה סוערת, מסולו יפהפה אל אנסמבלים מרשימים, מהקפצות, זינוקים, השמטות מכוונות ונפילות מעוצבות הופכת הכוריאוגרפית את רקדניה לאלומות אור או סאונד – שהדמיון המדעי ביניהן עובר גם אל הדימוי האמנותי שלהן.

 

מודרניזציה סיזיפית

הלהקה מצוינת, ויש בה נשיות וגבריות, קבוצתית או אישית, לרגעים עוצרי נשימה, מותחים, ומבטאים את ההקשר החברתי שוורטהיים רואה ביצירתה מאז ועד ימינו, כמתייחסת ל״שאלות על אודות המודרניזציה ותכליתו של המירוץ האינסופי, הסיזיפי של כולנו, לצד עיסוק בחוויית היחיד כקורבן של התעשייה הצרכנית.״

כיום, כפי שהיא מאבחנת נכון, המודרניזציה המתפתחת עוד ועוד הפכה להיות חלק בלתי נפרד ממרקם החיים ו״לחלק אינטגרלי מחיינו ולבת שיח מרובת פנים. לצד הניכור והניתוק הנלווים אליה, היא משרתת נאמנה מכלול של צרכים, משמשת ככלי הניווט שלנו וגם כאמצעי החיבור עם יחידים ועם העולם.״

וכך, אחרי שהלהקה מיקמה עצמה בכפר האקולוגי היא כבר הקימה מרכז לחדשנות בתנועה שבו תיבחן השאלה ש״רעש לבן 2018״ מציג בפני הלהקה וקהליה – הקשר בין יצירה וטכנולוגיה והשפעתן על גוף האדם. ועד שכל אלה יוגדרו כדאי לחוות וליהנות מחדש מהמחול והמוזיקה שחברו להם יחדיו.