להקת המחול ורטיגו הקימה בכפר האקולוגי שלה חוות חוסן לטיפול בלוחמים ובנשותיהם כדי לסייע להם לחזור לתפקוד אחרי הטראומה. הלהקה יוצאת במופע חדש 'קוּמָא' שנוגע בעדינות בשנה הקשה כשהבמה מכוסה בפרחים צהובים

 צילום: רונית סבירסקי

בלב עמק האלה הירוק בקיבוץ נתיב הל"ה שוכן כפר אמנות אקולוגי מוקף בנופים של גבעות ירוקות, עצי זית, שקד וברושים. הוא הוקם על ידי נעה ורטהיים ובן זוגה עדי שעל ואליהם הצטרפו 4 אחיותיה של נעה והיום גם הילדים לוקחים חלק בעשייה. זו קהילה של אמנים ואנשי טבע בעלי חזון חברתי אקולוגי שמחבר אמנות, חברה וסביבה. כך נולד גם פרויקט חוות חוסן. חיילים קרביים שנלחמו במלחמת ה-7 באוקטובר ועוברים משברים נפשיים. חלקם גם נפגעו פיזית וישנו קושי גדול לחזור לחיים. זהו מרכז טיפולי קבוצתי לחיילים משוחררים שבו הם עוברים תהליך של עיבוד הטראומה הנפשית ושיקום.

הם עובדים בקבוצות ומגיעים לכפר שלוש פעמים בשבוע במשך שישה חודשים. המודל פותח בפקולטה לפסיכולוגיה באוניברסיטת רייכמן ומבוצע בשיתוף משרד הבטחון, צה"ל וארגון נכי צה"ל. אוכלים ארוחת בוקר, משוחחים עם עובדת סוציאלית ועוברים מסדנה לסדנה במרחבים הירוקים של הכפר. רקדני להקת המחול עובדים איתם בסדנאות טיפוליות של צ'י קונג, מדיטציה, סדנאות פיסול ובנייה אקולוגית, דיקור, ליצנות שיקומית וטיפול בתנועה.

צילום: רונית סבירסקי

אנשי ורטיגו הבינו שישנם גם חיילים שסובלים מטראומה אבל אינם מוכרים לרשויות. הם הקימו מסגרת שנקראת "שבים – חזרה לשגרה" שבה מטפלים בקבוצות קטנות של 15 חיילים פעם בשבוע במשך חודשיים. הטיפול הוא אישי וקבוצתי בשיתוף בני זוג או קרוב משפחה כדי לסייע ללוחם להתגבר על הקושי שבחזרה לחיים בבית. הפרויקט הזה מלווה בפסיכולוגית ועמותת נט"ל.

המיזם השלישי שנקרא "שניים שהם אחד" הוא מודל חדש שתומך בחיי המשפחה של חיילי המילואים. שמונה מפגשים שכל אחד מהם הוא ארבע שעות של טיפול זוגי מקצועי לצד טיפולי גוף ונפש בשילוב ליצנות שיקומית. מטרת הסדנה לייצר תקשורת פתוחה ומקרבת בין בני זוג, הורה, אח, אחות, חבר או חברה.

צילום: רונית סבירסקי

במסגרת התרומה החשובה הזו לקהילה המשיכה הלהקה ליצור אמנות. הם חזרו לעבוד על יצירה שנקראה "בכורה 24" מופע אינטימי שהחל ללבוש צורה חדשה אחרי ה-7 באוקטובר. הם יצרו קשר עם ההרכב המוזיקלי של איתמר דוארי והחלו לעבוד על היצירה 'קוּמָא'. שמה של היצירה החדשה טומן בחובו הרבה מאוד סמליות ומיסטיקה. המילים "'קוּמָא', מי עפצים וקנקנתום" בארמית הם רכיבי הדיו שבהם השתמשו סופרי סת"ם במהלך כתיבת דברי קודש.

תאורה עדינה שיצר דני פישוף, חושפת את הבמה כשבחלקה האחורי מדרגה מוגבהת לתזמורת החיה של איתמר דוארי. מן התקרה משתלשלים קני במבוק שמזכירים מרימבה או פעמון רוח גדול. הקנים תלויים בצורת מעגלית שיש בה אלמנט מחבר ומחבק. על מעצב התפאורה, זוהר שואף, הציב בחצי מעגל מושבים עגולים שצורתם מזכירה את הקקטוס "כיסא החותנת". התאורה המתחלפת מעניקה להם אפקטים של אבני בזלת שחורות שהופכות לקקטוסים ירוקים. בתוך סל קש ענק שנקלע במיוחד למופע מונחים מאות עלי כותרת בצבע צהוב שהופכים לחלק מהמופע. הרקדנים עורמים אותם בערמות, מפזרים אותם על פני כל הבמה ואוספים אותם חזרה בהתאם לקטע המחול.

צילום: רונית סבירסקי

המציאות שבה הסדר המוכר מופר מדי יום הם בחרו להפר את הסדר גם ביצירה. להשאיר מקום לאלתור של הרקדנים בדרך שמאפשרת לקום וליפול, לחמול ולכאוב, לחבק ולאהוב. החיבור עם תזמורת חיה עם כלי נגינה מגוונים איפשר את החופש הזה. כשרוקדים לצלילי יצירה מסוימת הקצב והתנועות חייבים להיות מותאמים במדויק. ב'קוּמָא' המוזיקה משפיעה על התנועה והתנועה על המוזיקה. התנועות והקצב מזכירים מטרונום ומדמים פעימות לב שמתכווץ ומתרחב, תנועת עפעוף של העיניים שנעצמות ונפקחות שוב לרווחה. המטרה להעביר עם לקהל את תחושת החיבוק.

סל קש מלא פרחים צהובים שממלאים את הבמה     צילום: רונית סבירסקי

בקטע שבו הרקדנים מאלתרים בקצב המוזיקה הם משליכים זה את זה ומתעופפים ללא שליטה כמו במשחק תופסת שיצא משליטה. המשחק מעלה חיוך על פניהם של הרקדנים שמפתיעים אחד את השני וסוחפים אתם את הקהל. הקצב המהיר מוריד הילוך לצלילי מוזיקה בנוסח מזרח-מערב והתנועות הופכות למעין תפילה לצלילי קונטרה בס, צ"לו, גיטרה אקוסטית ופרקשן. התלבושות שעוצבו על ידי ששון קדם נוצרו בקווים ישרים וגוונים בהירים. חלקם מעוצבים ממלבני בד גדולים עם פתחים לראש ולידיים.

סדרת המופעים של 'קוּמָא' תעלה ברחבי הארץ בין התאריכים 16.12.24 – 21.1.2025  בחוף הכרמל, מ.א. עמק יזרעאל, גני תקווה, באר שבע, ראשון לציון, תל-אביב, הרצליה, ירושלים ועין השופט. חלק מהכנסות מסע ההופעות יוקדש לחוות חוסן שהוקמה בכפר האמנות ורטיגו בקיבוץ נתיב הל"ה.