להקת המחול ורטיגו חוזרת להופיע עם יצירתה הידועה של נעה ורטהיים- "מאנא", שעלתה לראשונה ב-2009. במהלך החזרות ובשלב היצירה אף אחד לא שיער עד כמה העבודה תהפוך לרלוונטית בעקבות האירועים הקשים של השביעי לאוקטובר.

"מאנא" הוא מונח קבלי שפירושו כלי של אור. "מאנא" הוא גם כלי אמנותו של האמן. כלי אשר מתווך בין החכמה המופשטת של האמן, ההשראה וההארה, לבין המעשה הגשמי.

בשנה בה היצירה נוצרה לראשונה (2009) המונח "מאנא" קיבל משמעות נוספת: נועה ורטהיים העתיקה אז, יחד עם משפחתה, את מקום מגוריה אל קיבוץ נתיב הל"ה, שם הקימו את כפר האמנות האקולוגי ורטיגו. באותם הימים מבחינת נעה המושג "בית", הן במישור הפרטי והן במישור האמנותי, עבר טלטלה עזה. דווקא אז היא חשה שהיא מהלכת בעולם כחסרת בית, בלתי נראית, זקוקה שמישהו יאיר אל תוכה, כמו אל קרבו של כלי ריק, כדי לחוש קיימת. כחלק מתהליך היצירה ההמשגה הזו הועתקה אל הבמה. נעה חיפשה אחר קו או גבול התוחם בין הפנים לחוץ, בין היחיד לשלל מעגלי ההשתייכות שלו, תוך שהיא בוחנת את האפשרות להתכנס או לצאת מבעד לדלת, ובודקת אם הבית מהוה הגנה או חיץ.

על רקע האירועים האחרונים שפקדו את המדינה היצירה "מאנא" והמושג בית מקבלים משמעות בלתי צפויה שמעולם לא נדרשנו אליה קודם לכן. מושג הבית הנוכח ביצירה לעומקו משול ל"מאנא", כלי המאפשר את הגשמת הרוח. קירות הבית האיתנים הופכים ביצירה – כמו בחיים עצמם – להכרח קיומי.

במקביל לבכורה של "מאנא – כלי של אור " ומאז פרוץ המלחמה עוסקת הלהקה בפעילות הפוגה בעורף: מפגשי מחול למפונים מכל הארץ, אירוח ותמיכה לחמ״ל אמנים וצוותי מתנדבים בכפר האמנות האקולוגי, מעגלי ריפוי שירה ותנועה לחיבור ותמיכה .

הצגת הבכורה המחודשת של מאנא היא הפגנת כישוריה של הלהקה, שצמודה לערכים שמביאים אותם היוצרים והרקדנים יחד. רמת הווירטואוזיות של רקדני ורטיגו אינה מוטלת בספק. יש ללהקה שפת מחול ייחודית משלה, שיש בה קסם רב. מופע המחול מעורר מחשבות. לא רק על בית, אלא גם על קונפליקטים בין אנשים וקבוצות, הפרספקטיבה של ימינו מאפשרת אסוציאציות של אינטראקציות בין יחידים שמגלמות אחווה לעומת יריבות, רצון לשותפות לעומת קונפליקט, יצירת הרמוניה לעומת כאוס.

מבחינתי, מופע המחול גילם את רוח זמננו במובנים רבים, והדהד רחשי לב, תקוות ואכזבות שאנחנו חווים כרגע על בסיס יומיומי.

אסתטית, להקת ורטיגו תמיד מציגה קו נקי ויפה, שמוסיף עוד ערך לחוויה וליצירה.

מאנא – כלי של אור . כוריאוגרפיה: נעה ורטהיים. יוצרת שותפה: רנה ורטהיים קורן. מוסיקה: רן בגנו. תאורה : דני פישוף, תפאורה: זוהר שואף. תלבושות: ששון קדם

צילומים: אפרת מזור