"להיתקע בעבר או לפחד מהעתיד זה גיהנום. אני בעד ההווה" מאת מאיה נחום שחל
להקת ורטיגו מעלה את המופע "נונה" שעוסק בזמן, ובתחושות המערערות שגרמו האירועים הקשים של השנים האחרונות: "המופע הוא גם מאוד כאן ועכשיו וגם מעורר תחושת נוסטלגיה"
היצירה: מופע המחול "נונה" הוא מסע חושי־גופני אל לבו של אחד המושגים החמקמקים והעמוקים ביותר: הזמן. והוא מהדהד את התחושה המבלבלת שעוררו המלחמה ושאר האירועים הקשים של השנים האחרונות: האם הזמן עובר עלינו או שאנחנו נעים בתוכו?
"בעבודה הזו כבר לא היה לי יותר כוח לבכות. נגמרו לי הדמעות, פשוט בא לנו לחיות, להיות", אומרת הכוריאוגרפית נעה ורטהיים. "כולנו באים מהמקום הכי מאתגר אי פעם — כעם, כמשפחות, כאינדבידואלים, כחברה — ואומרים 'חייבים להמשיך'. בסופו של דבר זו הבחירה שלנו אם לבחור בחיים. אנחנו נעים בתוך הזמן והזמן מניע אותנו. ואני מרגישה שלהיתקע בעבר או לפחד מהעתיד זה גיהנום, אני תמיד בעד ההווה".
נונה היא האלה הראשונה מבין שלוש אלות מהמיתולוגיה הרומית, הטווות את חוט חייו של כל אדם. גם במחול נפרם ונשזר הזמן שוב ושוב — נמדד, נמתח, נחתך, מתהווה. "נונה היא האלה שאחראית על תחילת החיים, היא טווה את חוט הזהב של תחילת החיים אחרי שאישה יולדת".
האם זו יצירה אופטימית? "כן. היא מביאה משהו נוגה של קצת תקווה עם רגש. בדרך אנחנו גם קצת נושרים, אבל קמים וממשיכים הלאה, כי זה מה שאנחנו. כשאני יוצאת מחזרה אני אומרת לעצמי שזה בדיוק מה שאני צריכה עכשיו, ואם זה מה שאני צריכה כנראה זה מה שהעם צריך".
רקדנים יוצרים: מיכה איימוס, קורינה פריימן, עדן בן שימול, אילן גולובוביץ, נעה ישראלי, עלמה קרבט שמש, אשד וייסמן, ניב כבירי, מיה אסרף, יואב קליינמן והילי גרינברג.
הלהקה: ורטיגו הוקמה ב־1992 בידי בני הזוג נעה ורטהיים ועדי שעל, והיא מציגה רפרטואר מגוון של יצירת מקור בארץ ובעולם. משנת 1998 פועלת הלהקה במסגרת עמותת ורטיגו למחול ופעילותה התרחבה לתחומים נוספים, בהם כפר האמנות האקולוגי בקיבוץ נתיב הל"ה, מרכז כח האיזון למחול משולב, ולאחרונה גם חוות חוסן, שבה עובדים עם חיילים/ות בטראומה, ותכנית "שבים — חזרה לשגרה" של קרן אבירם בשיתוף עם ארגון נכי צה"ל המסייעת למשרתי/ות מילואים לשוב משגרת הלחימה לשגרת החיים.
הכוריאוגרפיות: ורטהיים יצרה את "נונה" עם אחותה רנה ורטהיים קורן. "אנחנו יד ביד יוצרות יחד וזה כיף כי לכל אחת יש נקודות חוזקה, ואם במשך היום אחת מתעייפת אז השנייה לוקחת. רנה יותר טובה בעריכה וקומפוזיציה, אז אנחנו יוצרות יחד בסינרגיה עם הרקדנים הנפלאים שגם שותפים".
תהליך העבודה: בחדר החזרות רוקדים עשרת הרקדנים כקבוצה ובהמשך מתפצלים לזוגות, טריו וסולו: מדואט אלפא גברי, דרך טריו בנות המייצגות את שלוש האלות, ועד סצנה של ואלסים. אפשר לזהות את השפה התנועתית המרשימה של ורטיגו. ורטהיים עובדת ממרכז הכובד שהוא האגן, והוא גם המרכז האנרגטי, שממנו יוצאות התנועות לאורך הגוף, עד קצוותיו.
"התחלנו לעבוד על 'נונה' כי היה בנו משהו שכבר לא יכל יותר להכיל את המציאות שמשתנה כל הזמן", אומרת ורטהיים. "עשינו במלחמה את 'קומא' (מופע מרגש שעסק בעדינות בשנה הראשונה הקשה של המלחמה — מנ"ש) וזה הרגיש רלבנטי לכאב של העם ושל הביחד, חיבקנו את הקהל והיינו כולנו בתקווה ותפילה. ועכשיו נכנסנו לסטודיו, התחלנו לכתוב את המוזיקה וליצור את הריקוד והכל התמלא בחיוּת ואנרגיות והרגשתי שאני רוצה לעסוק בזמן ברמה הפילוסופית שלו.
"גם במצבים הכי קשים כמו קורונה ומלחמה המשכנו לנוע כל הזמן. בקורונה עבדנו בקפסולה והרקדנים עברו לגור כאן כדי להמשיך ליצור ולא להשתגע בבית. זה היה מדהים כי בדרך כלל אין זמן וצריך לעשות ולהספיק, זה הטירוף של העידן המודרני שהשתגע, ששכח להיות מחובר לטבע.
"ואז העולם קרס ואנחנו יצרנו את 'פרדס'. ובזמן המלחמה המשכנו ליצור ולעבוד והתנדבנו המון. ולקראת העבודה הזאת פתאום היה פרץ של חשק, של חיים, כמו משהו פנימי שכבר לא רוצה את העננה הזאת שרובצת מעלינו יותר, רוצים לנשום ולחיות. וזה קרה. אמרתי לרן (בגנו, המלחין) 'יאללה, בוא נעוף' והמוזיקה מלאה חיות ואנרגיה וגרוב. אני מרגישה שהמופע הוא מצד אחד מאוד כאן ועכשיו ומצד שני מלא רגעי פואטיקה, כמו תחושת נוסטלגיה. עוברות תקופות והיצירה ממש חיה".
ואכן, המוזיקה המגוונת והמצוינת שבגנו כתב ליצירה מבטאת זמנים, אווירות וקצבים שונים. הרקדנים נעים בתוך מרוץ הזמן של התרבות המודרנית, מחד חייבים למהר ולהספיק, ומאידך מאטים את התנועה, פותחים ומשחררים.
תלבושות ובמה: התלבושות שיצר ששון קדם נעות בין העבר לעתיד, בין עתידני לישן, מערבבות גלימות אפורות מבריקות עם שמלות אדומות וחצאיות טוטו. "בדרך כלל אני אוהבת שכולם לובשים את אותם גוונים, שייראה כולנו מאותו השבט. אבל הפעם, מכיוון שמדובר בזמן, הדמיון מאפשר ללכת למקומות שונים. אנחנו לא ריאליסטיים, אנחנו בכל מיני תקופות ויש המון גוונים, כמו במוזיקה. קירות הבמה אפורים והקיר האחורי הוא קיר אור באורך 2.5 מטר, שמסמל את האינסוף".
בכורה: 21 בדצמבר במרכז סוזן דלל
פורסם ב"כלכליסט" 24.11.25 – קישור כאן
צילום: מתוך החזרות ל"נונה" של להקת המחול ורטיגו פנאי (צילום: יובל חן)