ההפתעות נחתו מכל הכיוונים במופע המחול המודרני החדש והמעורב של יוצרים בינלאומיים
היה שם "קונצרט" של מילים, אותו השמיעו רקדני הלהקה, שהתפזרו בין הצופים באולם וביציע, בניצוחו של חבר הלהקה, היה שם נייר בכמויות, שאותו קרעו, מדדו ולבשו הרקדנים, ובין כל אלה היו גם כמה קטעי מחול חזקים, במופע החדש של להקת ורטיגו, שמקום מושבה בכפר האקולוגי שבקיבוץ נתיב הל"ה.

המופע החל בקטע אינקוגניטו של המנהלת האמנותית ורקדנית מייסדת של הלהקה נעה ורטהיים. לבדה על הבמה, לא מנסה להסתיר את גילה ואגב כך מגלה כמה נאה, מעוצבת ובמלוא הכושר יכולה להיראות אישה בת 50, היא חוללה בריקוד מאד אישי, עם מוטיבים חוזרים, כשברקע נשמעת, לעיתים, מוסיקה מלחששת ומאד נשית.

על השתתפותה במופע אמרה נעה: "זו שנה מאד מיוחדת עבורי. אני חוגגת השנה את יום הולדתי ה-50 והמתנה הכי טובה שיכולתי לבקש היא העבודה המיוחדת הזו. פגשתי שני יוצרים ייחודיים בינלאומיים: אנה הלפרין האגדית ומעוררת ההשראה ושרון פרידמן אשר התחיל את צעדיו אצלנו בלהקה לפני למעלה מעשור. אני מרגישה כי מעגלים נסגרים ונפתחים בחיי, ואת התחושה הזו אני רוצה לחלוק עם הקהל הרחב על הבמה."

הקטע החזק, שבא לאחר מכן, ושהלם בצופים באגרוף קמוץ, הוא יצירתו של שרון פרידמן (34), יוצר מוערך והמנהל האמנותי של להקת המחול שהקים במדריד, אשר החל דרכו בוורטיגו ועתה חוזר אל הלהקה כדי לחלוק את התפיסה האמנותית שגיבש במרוצת השנים. זהו קטע משותף לכל הרקדנים.

יש שם תנועות אחרות, מקוריות. מצד אחד – העדריות המאפיינת אותנו כבני אדם, ומצד שני ניסיון נואש להשיג אינדיוויזואליזם, תלות פיזית בין הרקדנים, שכמו נופלים אחד על השני, מטפסים ומנסים להגיע גבוה יותר על חשבון חבריהם, דורסים ונדרסים, מאבדים יציבות אך גם מושיטים זרוע מחלצת לחבר כושל. והשאלה עולה: האם ניתן למצוא את החופש האישי בתוך סבך הקשרים והמנהגים החברתיים?

הכוריאוגרף שרון פרידמן מתווה את הכיוון על פי הדואט שיצר ?Hasta dónde (עד לאן?) ומתמסר לתהליך הדדי עם נעה ורטהיים ורקדני להקת המחול ורטיגו. היצירה, בסופו של דבר, מתהווה מתוך תהליך של בחינת גבולות והתמודדות עם שינוי משמעותי בממד האישי. האישי הוא הציבורי. "השינוי טמון בכל אחד מאיתנו, השאלה היא עד כמה נעז לבצע את השינוי" (שרון פרידמן)

הקטע שבא אחרי ההפסקה הוא יצירתה של הכוריאוגרפית הוותיקה אנה הלפרין (95), מחלוצות המחול הפוסט מודרני בעולם, שחוברת אל ורטיגו בהפקה העכשווית. מדובר ביצירה שחוללה מהפך בשנות ה-60 ורלבנטית מתמיד גם היום Parades & Changes 2015.

אתם תזכרו מהיצירה הזאת בעיקר את גיליונות הנייר המגולגלים על הבמה לכל עבר, נקרעים בידי הרקדנים, שגוזרים אותם, מועכים אותם, מודדים אותם, ולאחר שהם מתפשטים – עוטים אותם על גופם תוך כדי ריקוד, שסופו בירידה מהבמה וביציאה דרמטית דרך דלת האולם.