"ורטיגו: מחול וסדנאות". מאת אסי חיים
מתוך מאמר "משתה הודי ומאפה קווקזי: טיול אוכל באזור קסום"
פסטיבל האוכל הכפרי של מטה יהודה הוא לא רק הזדמנות נהדרת לחוויה קולינרית ייחודית. המפגש עם האנשים הנפלאים של האזור, היוצרים את המטעמים האותנטיים והמאוד־טעימים האלו – מפיצות טאבון ועד לאוכל הודי – גם ממלא את הלב
לעדי שעל ונועה ורטהיים, אשתו ושותפתו לפרויקט ב־30 השנים האחרונות, תלויות מעל המיטה שלוש מילים: אמנות, חברה וסביבה. באנגלית זה נשמע יותר טוב, אבל גם בעברית די ברור שהאמנות פה היא רק חלק ממה שהם עושים. זה התחיל בדואט לפני הרבה שנים והיום זו אחת מלהקות המחול הגדולות בארץ. כשהלהקה גדלה הם החלו לחפש בית שבו יוכלו להתמקם ובחרו באמצע הדרך שבין ירושלים למרכז סוזן דלל: קיבוץ נתיב הל"ה. בתוך נוף פראי וירוק בשולי הקיבוץ הם קיבלו שני לולים נטושים והפכו אותם לקסם של מקום. סטודיואים לחזרות, חלל מדהים להופעות, חדרים קטנים למי שמחפש מקום להתאכסן ובו משתכנים בעיקר רקדנים ואמנים שמחפשים מקום לברוח אליו, ומבנה קסום שבו מתקיימות סדנאות. הכול נבנה ביד ומחומרים אקולוגיים והכל מתחבר לידי קסם אחד גדול.
"מגיעים לכאן כל מיני אנשים, רקדנים אבל לא רק. ויש כאן סדנאות, לא רק שלנו. לפעמים אנחנו מייצרים את התוכן, ולפעמים אלו אנשים שמגיעים לכאן כקבוצה, למשל לסדנת מיינדפולנס, ואז אנחנו רק האכסנייה", אומר שעל. בתקופת הפסטיבל ייערכו במקום סדנאות שונות כמו טאי צ'י, מחול והופעות סטנד־אפ. זה אמנם לא יקרה בפסטיבל, אך לאורך השנה יש כאן מדי פעם בימי שישי הופעות עם ארוחה וזו נשמעת חוויה מעניינת. שעל אומר ש"יש כאן פורמט מבוקש שנקרא 'פוד אנד ארט' שקורה בימי שישי בבוקר. אנשים מגיעים ואני מספר להם קצת על המקום, על הכפר ועל מה שקורה כאן, ואז נכנסים לחלל המרכזי להופעה של להקת ורטיגו, שאחריה יושבים לארוחה עם הרקדנים. יש לנו שפית, אורית, שדואגת שהארוחה לא נופלת ברמתה מההופעה. זה יוצר מפגש ושיחה וחוויה נהדרת ואנשים חוזרים הביתה לשבת שמחים וטובי לב, אחרי שראו את הזיעה של הרקדנים ואכלו איתם ביחד". כדאי להתעדכן באתר של הלהקה.
בזמן שאנחנו מדברים המכנסיים והנעליים מספיקים להתייבש ואני יכול להמשיך את היום הזה, שרק הולך ומשתפר. ארבע תחנות יש לי בדרך, ובכולן מחכים אנשים נהדרים ושולחנות מלאים כל טוב.