30 שנה עברו מאז נוסדה בירושלים להקת המחול ״ורטיגו״ על ידי נעה ורטהיים ועדי שעל, שהיו אז בימי הזוגיות הראשונים שלהם – על הבמה ובהמשך גם בחיים. הכל התחיל עם דואט תמים של השניים שעל שמו גם נקרא שם הלהקה – ״ורטיגו״. מאז שהוקמה, זכתה הלהקה בפרסים יוקרתיים בארץ ובחו״ל ולהכרה בקרב אנשי מקצוע והקהל הרחב. הלהקה הוזמנה לייצג את ישראל בפסטיבלים חשובים בעולם, והפכה ללהקת מחול עכשווי בעלת מוניטין עולמי.

״בראשית היה המחול. הוא הלב הפועם. תחילתה של התנועה בגוף, בריקוד, וסופה שהיא נוגעת באדמה ובבני אדם, בעומק הלב״ אומרים ורטהיים ושעל. ״מתוך כל שלימדה אותנו התשוקה לתנועה, בחרנו בוורטיגו כדי לחולל שינוי. קודם בעצמנו ואחר כך גם בעולם שסובב אותנו. הטבענו בפעילות שלנו את תפיסת העולם שלנו, שמחברת בין הערכים שמובילים את החזון שלנו – אמנות, חברה וסביבה״.

פרדס. צילום: אלעד דבי

מופע משולב עם רפרטואר כח האיזון. צילום: יואל לוי

בחודש הקרוב מציינת הלהקה את יום הולדתה ובמהלך שלושה ימים (15-17.6) ייעטף מרכז סוזן דלל ברוחה, דרכה ויצירתה של הלהקה, ויציע חוויה מרוכזת של כל מה שמייצג אותה, כך שכל יום יוקדש לאחד מערכי החזון של שלה. בנוסף יעלה המופע המיתולוגי ״לידת הפניקס״ שיתקיים תחת כיפת השמיים, עם רקדנים ותיקים לצד רקדנים צעירים של הלהקה. אחריו תתקיים מסיבת ריקודים ברחבת המרכז, מופעי ״בציר 34״ של רקדני סדנת המחול ורטיגו ירושלים, המופע ״פרדס״, שיעור בדרך עבודתה של ורטיגו, מפגש אמן עם ורטהיים, מופע משולב של הלהקה עם רקדנים ועוד.

מי אני בלי הריקוד

לצד ורטהיים שמובילה ומנהלת אמנותית את הלהקה רוקדת קבוצת רקדנים, חלקם רוקדים בה כבר שנים ומזוהים עם הלהקה. ביניהם גם שון אולס, שלא מכבר זכתה בפרס שר התרבות והספורט למחול אמנותי לשנת 2021. הפרס ניתן לה בקטגוריית ביצוע לרקדניות יחידות.

בנימוקי חברי ועדת השיפוט (דלית הרמתי – יו״ר, איציק גלילי, טליה פז) נאמר שאולס היא ״בעלת דיוק ועומק גדול בביצוע, ורסטילית ומוזיקלית וכן גם מהפנטת בנוכחות השקטה שלה. יש בה כוח, חוסן ואנרגיות שונות המתפרצות תוך כדי העבודה. אולס מחוברת ליצירה ובנוכחות שלה היא מייצרת רגש בלתי תלוי ומרומם״.

לקחתי את הגוף החדש שקיבלתי ולמדתי לעבוד איתו. גם מבחינה נפשית למדתי להתחשב במגבלות באמצעות חשיבה יצירתית ולמדתי לעשות מכל זה משהו טוב

אולס החלה את דרכה בוורטיגו כבר בשנת 2011, אז רקדה במשך ארבע שנים עד שחוותה פציעה קשה בעצם הבריח והכתף. ״אחרי שיחה משותפת עם הרופאים החלטתי על הפסקה ושיקום״, היא מספרת. ״זה נמשך שלוש שנים, בעיקר כי היה לי קשה לחזור לעשות עבודה בזוגות וקונטקט אימפרוביזציה. הפציעה היא אירוע מכונן ואולי הטוב ביותר שקרה בחיים ובקריירה שלי. היא עימתה אותי עם השאלה מי אני בלי הריקוד, שנראה תמיד כמו כל עולמי.

״זה היה שיעור טוב מבחינת התנועה שלי. לא חזרתי לרקוד כמו שרקדתי לפני. לקחתי את הגוף החדש שקיבלתי ולמדתי לעבוד איתו. גם מבחינה נפשית למדתי להתחשב במגבלות באמצעות חשיבה יצירתית ולמדתי לעשות מכל זה משהו טוב. כל הרופאים אמרו שאצטרך לחשוב על כיוון חדש, אז למדתי הדרכת פילאטיס מכשירים והייתי עסוקה בהדרכות ברחבי העולם״.

שון אולס. צילום: רם קציר

צילום: אליזבתה גירי

איך חזרת ללהקה למרות כל זה?

״שלוש שנים אחרי הפציעה, בזמן שהייתי במינכן, נועה פנתה אלי לטובת היצירה ׳רעש לבן׳. חזרתי למה שנראה אז כפרויקט זמני, ומאז אני כאן. מעבר ללהקה אני בשלבי סיום של תואר בחינוך ומחול בסמינר הקיבוצים, במסגרת מסלול מהיר בן שנתיים לרקדנים מלהקות מקצועיות.

״במסגרת הלהקה אני גם מנהלת את ׳רוקדים ורטיגו׳ – פרויקט חינוכי שבמסגרתו נחשפים תלמידי מגמות ומרכזי מחול לשפת המחול של הלהקה. אני מלמדת גם בלהקה עצמה ולאורך השנים השתתפתי בהרבה יצירות שנועה חיברה ביניהן ׳נול׳, שהיתה הראשונה ואחריה ב׳ורטיגו והיהלומים׳, ׳מנה׳, ׳לידת הפניקס׳, ׳רשימו׳, ׳רעש לבן׳, ׳לילה׳, ׳אחת אחת ואחת׳ ועוד. במסגרת חגיגות ה־30 אשתתף ביצירה ׳פרדס׳.

״כשהצטרפתי ללהקה רקדתי במספר יצירות שהיו קיימות בה עוד לפניי. בהמשך השתתפתי בשחזור של ׳רעש לבן׳ שהתווספה לה בין השאר המוסיקה של תזמורת המהפכה. נועה מאד אוהבת לעבוד וליצור עם האנשים שנמצאים מולה באותו הרגע. היא אוהבת לדבוק בכוריאוגרפיה המקורית, אבל בריקודים האינדיבידואליים היא מקבלת השראה מהאישיות ומהיכולות הפיזיות של הרקדן שעומד מולה באותו הזמן. כך שאם קיבלתי סולו של רקדנית שרקדה בגרסה קודמת – נועה מתאימה אותו אליי וליכולות הריקוד שלי. המטרה שלה היא תמיד להוציא את התוכן הטוב ביותר של התנועה ושלי כרקדנית. היא בשאיפה תמידית לשכלל את היצירות שלה. זה תהליך שמעולם לא מסתיים, הוא כל הזמן בהתפתחות״.

איך את רואה את ההתפתחות שלך מכאן?

״ההחלטה לחזור לורטיגו, למרות שלא חשבתי שתקרה, היא כנראה מההחלטות הטובות שקיבלתי. יחד עם זאת, הקורונה באה וטרפה את כל הקלפים ושינתה לכולנו ולי את סדרי העדיפויות. היא גרמה לי להבין שאני נמצאת וחיה את ההווה. היום אני מאמינה בלפתוח אופציות, ללמוד ולהתמקצע בתחומים רבים. חשוב לי להיות אדם טוב ורקדנית יותר טובה. אני מאחלת לעצמי לנצל כל רגע שלי. מה שהעתיד יביא – שיביא, ואני אנסה לעשות ממנו הכי טוב שאפשר״.