יום שישי 13.11 | פלורסנט קצרים

ורטיגו ירושלים – בצלאל 11

סוגרים את הפסטיבל ביום שישי שמתחיל ברחבת בית העם עם הרקדת ומופע סלסה, וממשיך לבמת הקצרים של פלורסנט – רצף של עבודות קצרות שמאפשר לפגוש הרבה קולות וסגנונות בערב אחד. בהשתתפות גלי דוידוביץ׳ ואלה רובינגר, נוה מושון וליה קצבמן, אלה גינת, גליה ביכובסקי, שקד זוננפלד, רומי ברודי ושירה שטוסר – סיום צבעוני, מהיר וחגיגי לחמישה ימים של פסטיבל.

כרטיס אחד כולל את כל אירועי יום שישי.

לרכישת כרטיסים לחץ כאן

11:30–13:30 | הרקדת סלסה + מופע מבית הקפיטל לטינה – חגי גורן ומאור אלפסי

13:30 | במת הקצרים

Please Don't Kill My Vibe – גלי דוידוביץ׳ ואלה רובינגר

היצירה נוגעת בתחושות שלנו, על להיות בת 20 בעולם שכזה. על הבחירה מה לראות בתוך המציאות ועל התהיות שיש בנו. על מה באמת בידיים שלנו וכל מה שאין לנו יכולת לשנות. על כל מה שעשינו עד היום ועל זה שלא עשינו עוד כלום.

HoraMania – נוה מושון וליה קצבמן

המוזיקה מתחילה וגופי אינו נמצא בשליטתי. רגליי רוקדות אך אני לא זה שמזיז אותן.
קברט ציוני שמניע את המתח בין שליטה לאובדן שליטה ובין ערות לחלום.
מסע אל עבר מוכר, שמתפרק ומורכב מחדש על הבמה.

נסיגה – אלה גינת

״גם הים נסוג ויש לו אולי רגשות אשמה כמו לי פתאום״ (יונה וולך).
הכל ברגע אחד יכול להתערער ולהפוך ללא מוכר, הרגשה של חוסר אונים שבתוכה אנו נאבקים לשמור על איזון. ובעיקר השאלה עד כמה יש לנו שליטה על החיים שלנו?
הסולו נוצר במסגרת פרויקט ״אני סולו״ בסדנא להכשרת רקדנים בהנחייתו של עודד גרף.

סוס, עגלה וירח – גליה ביכובסקי

לא תמיד קורה משהו. לפעמים יש רק כלב שנובח מבחוץ, אור מרצד מעל ספסל, פריטה של גיטרה.  או שאולי זה כן משהו.

צאו נא מי – שקד זוננפלד

"צאו נא מי" עוסקת במיניות נשית ובכוחות תת־קרקעיים הפועלים על הגוף ומעצבים אותו. בין זיכרון אישי לבין עקבותיו של המבט החברתי, בין מה שנצרב בגוף לבין מה שמבקש לפרוץ ממנו. הריקוד הוא הצעה נוסטלגית עדינה לשכבות שהגוף זוכר.

The Comic Relief – רומי ברודי

כשאתם מסתכלים עליי, מה אתם רואים?
אתם מסתכלים עליי באמת או שאני רק הרקע הוויזואלי למחשבות שעוברות אצלכם בראש? ואם אתם מסתכלים באמת, אתם בוחנים כל תזוזה או רק מלטפים במבט?
ובין כל המבטים והמחשבות, מה אני מרגישה?

פלסטיק – שירה האוזר שטוסר

קטע מתוך היצירה 'פלסטיק' שעלתה בבכורה במסגרת פסטיבל המחול מנשה.
פלסטיק נולדה מתוך משבר שחוויתי עם יציאתי אל עולם המחול המקצועי- התחושה שכל השנים שהשקעתי, האהבה והתשוקה שלי למחול, מסתכמות בדף, בתמונה ובביוגרפיה.
אז:
אנחנו סוחבות לבמה כיסאות פלסטיק, מתיישבות מול הקהל, מצטטות קטע מתוך היצירה Rosas danst Rosas מאת אנה תרזה דה קריזמייקר וקוראות את קורות החיים שלנו.

לרכישת כרטיסים לחץ כאן