הרקדנים נעה ורטהיים ועדי שעל, שהחלו את דרכם לפני יותר משלושה עשורים כצמד "ורטיגו", יצרו מפעל דינמי רב-זרועות הכולל להקת מחול, מיזמי חינוך וכפר אמנות אקולוגי. "לא תכננו מראש, עבדנו עם הלב, וגדלנו כשהיה צורך". לרפרטואר המרשים של הלהקה הצטרף לאחרונה המחול "קומא", המועלה בימים אלה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב.

זה התחיל, מי היה מאמין, לפני למעלה מ-30 שנים. שני רקדנים צעירים ויפים, נעה ורטהיים ועדי שעל, רוקדים דואט מרהיב וקוראים לו "ורטיגו". זה היה ריקוד בוטח, אפוף ארומה של זוג בראשית דרכו יחד. שם כנראה הסתדרו הכוכבים כראוי, והכל התחיל להסתחרר. היום, ישובים לנו במרכז סוזן דלל, שעל, ששיבה כבר זרקה בזקנו וחיוכו שובה לב, כמעט לא מאמין שכל זה קרה להם. "לא תכננו מראש, עבדנו עם הלב, גדלנו כשהיה צורך, והתרחבנו כשחשבנו שיש רעיון טוב ששווה לנסות לממש. למזלנו, קיבלנו תמיכה שאפשרה לנו להמשיך עם הרעיונות שלנו, והכיף הכי גדול הוא שיש לנו עוד".

ההתחלה התמקדה כמובן ביצירה. השניים העלו דואט נוסף בכוריאוגרפיה של ורטהיים, שגם הוא זכה

לתשבחות, ובתוך זמן קצר התו התגבשה ההבנה שהם רוצים להקה. שפת התנועה הכוריאוגרפית שמשלבת קונטקט עם אימפרוביזציה, ויש בה גם יסודות של בלט קלאסי, הלכה והתפתחה. הביקורות ברובן שיבחו, וגם הקהל הגיע. וכך, כמעט מדי שנה יצרה ורטהיים כוריאוגרפיה חדשה לרקדניה, וזיכתה את "ורטיגו" ברפרטואר מרשים הכולל, בין היתר, את "מאנא", "לידת הפניקס", "לילא", ורטיגו 20", "מקום" ועוד ועוד – וגם את "קומא" שנוצרה בשנה האחרונה, ותועלה ב-7 וב-8 באפריל במשכן לאומנויות הבמה בתל אביב.

לצד הופעות הלהקה ברחבי הארץ החלו גם הזמנות לפסטיבלים בעולם, שזיכו את הלהקה בפרסים יוקרתיים. בתוך אלה התחילה להתגלגל המחשבה על הקמת בית ספר לרקדנים, וזה הוקם ב-1997 ופועל עד היום במרכו ז'ראר בכר בירושלים. המניע היה קודם כל הכשרת רקדנים ברוח שפתה האומנותית של "ורטיגו", שיוכלו להשתלב בלהקה בהמשך הדרך.

כפר בעמק האלה

בימים אלה התקיים אירוע הסיום של פרויקט "תלמידים רוקדים ורטיגו", בהשתתפות תלמידי מגמות מחול ומרכזי מחול ברחבי הארץ. זהו פרויקט חינוכי של ורטיגו" הנערך זו השנה העשירית, שבמסגרתו נחשפים תלמידי מחול לקטעים מיצירותיה של ורטהיים, מתוך כוונה להציג להם אופקים אומנותיים חדשים. את תוצרת העבודה בסטודיו הציגו הרקדנים בפני חבריהם ובני משפחתם באולם הגדול של מרכז סוזן דלל. 

הענף החינוכי הוא חלק מרכזי בהשקפת העולם שלנו, וככזה הוא מרכיב חשוב בשפה של "ורטיגו", מחדד שעל ומזכיר את שלושת קודקודי הפעילות שכרוכים זה בזה:

אומנות, סביבה (שהחינוך הוא חלק ממנה) ואקולוגיה.

כפר אומנות אקולוגי שהקימו שעל וורטהיים בקיבוץ נתיב הל"ה היה מהלך רב דמיון ונחוש, שהצליח לרתום תמיכה ממקורות שונים ובמקביל לייצר הכנסות עצמיות.

הכפר השוכן בעמק האלה, עם נוף נפלא למרחקים, פועל על בסיס עקרונות אקולוגיים של מיחזור, שירותי קומפוסט, צינון וחימום באמצעות מערכת גיאו-תרמית ועוד. לצד הסטודיו רחב הידיים, שבו פועלת הלהקה, הוקמו בו גם חדרי חזרות, כיתות, חדרי אירוח ומטבח המציע אוכל צמחוני, ואף נבנה בו אולם תיאטרון שמעלה מופעים אינטימיים של "ורטיגו" ושל אומנים אורחים. 

בכפר נערכות דרך קבע סדנאות תנועה, כולל כאלו הפונות לבעלי מוגבלויות, נערכים בו פסטיבלים, ומדי קיץ מתקיים בו הקורס "תלמידים רוקדים ורטיגו".

"חוות חוסן" ללוחמים

המלחמה הציבה בפני שעל וורטהיים אתגרים חדשים. זמן קצר אחרי שפרצה, החלה בכפר פעילות עם הורים וילדים ומעגלי ריפוי, ובמקביל החלו רקדני הלהקה להופיע בפני מפונים ברחבי הארץ. אחרי מספר שבועות בהתנדבות חזרה הלהקה להופיע באולמות, והקהל הגיע בהמוניו. החוויה הזאת הוליכה את מנהלי המקום לצעד הבא שלהם. . הם רתמו את התשתית המגוונת של הכפר, הניסיון שלהם בסדנאות וטיפולים, ויזמו הקמת חוות חוסן" למילואימניקים ששירתו במל מלחמה וחוו קשיים בחזרה לשגרה עם שובם הביתה. החווה שמנוהלת על ידי אנשי מקצוע, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדות סוציאליות, ממומנת על ידי משרד הביטחון וארגון נכי צה"ל, וכבר משמשת מודל לחוות נוספות שמוקמות ברחבי הארץ. חיילי מילואים מקבלים בחווה מעטפת טיפולים ובהם טיפול בתנועה, דיקור, מדיטציה, צ'י קונג וסדנת ליצנות שיקומית. הם מגיעים לחווה לשלושה ימי פעילות בשבוע במשך כחצי שנה.

בעקבות ניסיון הפעילות של "חוות החוסן" התברר כי נדרשות התערבויות נוספות, והוחלט על הקמת עוד שתי תוכניות: "שבים – חזרה לשגרה" המיועדת ללוחמים ששבו מהמלחמה עם מועקה רגשית וניתוק מהשגרה.

התוכנית, במימון "קרן אבירם" וארגון גון נכי צה"ל, מסייעת להם לחזק את החוסן הנפשי והפיזי באמצעות פגישות עם מומחים וסדנאות. בתוך כך נפתחה גם סדנה בת עשרה מפגשים, "שניים שהם הם אחד", המיועדת ללוחמים ובנות זוגם, ומטרתה לשקם את התקשורת בין בני הזוג.

"למדנו ממומחי התחום שקיים חלון הזדמנויות של חודשים ספורים בין המשבר לבין הפיכתו לפוסט טראומה, ושם צריך לעבוד", מסביר שעל ומוסיף כי גם הוסדר מעמדו החוקי של שטח הכפר עם מינהל מקרקעי ישראל לדורות ההמשך.

ביניים: לנתב את הכאב ליצירה
ובין כל אלו, בתוך ההקשר הדחוס של השנה האחרונה לבלבה גם היצירה האומנותית. ורטהיים ואחותה רנה קורן ורטהיים התחילו לעבוד באולם הבית על כוריאוגרפיה ביחד עם הרכב מוזיקלי בראשותו של איתמר דוארי. "נעה אמרה שצריך לנתב את הכאב ליצירה", משחזר שעל. "השאלה הייתה איך מרחיבים את העבודה, מתאימים אותה לאולמות גדולים, אך גם שומרים על האינטימיות". 

את התוצאה, "קומא", ניתן יהיה לראות, כאמור, החודש בתל אביב ובהמשך ברחבי הארץ.
מה שיטת הניהול של המופעל רב הזרועות הדינמי הזה? שעל מציין את "כוח" ארבע האחיות ורטהיים, שכולן חיות בקיבוץ, וכולן מעורבות ומחויבות ל"ורטיגו", כל אחת בתחומה. "ורטיגו היא דרך חיים. "שיטת הניהול פתוחה ומבוססת קשב. אני קורא לה "מודל ספיראלי בתנועה'. בעיקר אנו אנחנו מנסים לתמוך בחלומות אחד של השני".

פורסם ב״החיים הטובים״, אפריל 2025, עמודים 35-34, https://www.flipsnack.com/Club50/2025-up52j39xu3.html