"נונה היא יצירה על הזמן, אך גם הזמנה לעצור, להאזין, לנוע, ולהבין שהזמן חומק מאיתנו, אך הוא גם הדבר היחיד שנתון בידינו”, אומרת נעה ורטהיים, המנהלת האמנותית של להקת המחול ורטיגו. עבורה, הזמן הוא “כמו חוט דק שאפשר למשוך, לפרום ולאחות מחדש פעם אחר פעם.” המטאפורה הזו היא לא רק דימוי פואטי, אלא תמצית הקיום האנושי בתקופה של טלטלה ושבר, והיא עומדת בלב יצירתה המדוברת ‘נונה’.

מקור השם במיתולוגיה הרומית והיוונית, והוא מתייחס לאחת משלוש אלות הגורל הטוות את חוט חייו של כל אדם. בדומה להן, גם במחול של ורטיגו הזמן נפרם ונשזר שוב ושוב – נמדד, נמתח, נחתך ומתחדש. ורטהיים מסבירה כי נונה הוא ניסיון לבדוק את הזמן הקוונטי. זהו מרחב שבו כל האפשרויות פתוחות, וברגע אחד מתרחשת קריסה – התנגשות בין הרב ממדיות של הקיום לבין הליניאריות של חיי היומיום.

היצירה נולדה מתוך השאלה האם הזמן עובר עלינו או שאנחנו נעים בתוכו. משם היא התפתחה למסע חושי גופני אל לבו של אחד המושגים החמקמקים ביותר, תוך התבוננות בשכבות הזמן שנצרבות בגוף ובזיכרון. על רקע השנים האחרונות, שנים של טלטלה, שבר ואי ודאות, היצירה בוחנת כיצד אנו חיים את זמננו, מהי נוכחות בעולם משתנה וכיצד הגוף מגיב למציאות שאינה מאפשרת לעמוד במקום.

רקדני הלהקה, הנעים בתוך מרוץ הזמן של התרבות המודרנית, הם לב המופע. הגוף שלהם נדחף קדימה עד סף מכניות, התנועות חוזרות, ריצה במקום ותחושת דחיפות בלתי פוסקת. הרקדנים רצים אך נשארים תקועים במקום, משקפים את הסתירה שבין תנועה מתמדת לקיפאון. ואז, לפתע, הזמן מאט – נפתח ומשתחרר מהדחיפות. ההאטה מאפשרת לאדם להתבונן, להיות נוכח וגם לנהוג כלפי עצמו ואחרים בעדינות, שיש בה גם הכנעה והכרה בשבריריות הקיום וביופיו. המרחב הכוריאוגרפי נע בין יחידים לקבוצה, בין תנועה אינדיבידואלית לבין מעגלים משותפים, ויוצר דיאלוג בין זמן ליניארי הרץ קדימה לבין זמן מעגלי החוזר במחזוריות אינסופית.

התהליך האמנותי של ‘נונה’ צמח מתוך מציאות של שבר, חרדה ואובדן. לדברי ורטהיים, היצירה היא תשובתה לצורך האנושי לקום ולהמשיך הלאה. “בעבודה הזו כבר לא היה לי יותר כוח לבכות. נגמרו לי הדמעות, פשוט בא לנו לחיות, להיות”, היא אמרה לקראת עליית היצירה. “כולנו באים מהמקום הכי מאתגר אי פעם – כעם, כמשפחות, כאינדיבידואלים, כחברה – ואומרים ‘חייבים להמשיך’. בסופו של דבר זו הבחירה שלנו אם לבחור בחיים. אנחנו נעים בתוך הזמן והזמן מניע אותנו. ואני מרגישה שלהיתקע בעבר או לפחד מהעתיד זה גיהינום, אני תמיד בעד ההווה”.

ורטהיים מגדירה את היצירה כאופטימית ומציינת כי היא מביאה “משהו נוגה של קצת תקווה עם רגש”. לדבריה, אף על פי שבתהליך ”אנחנו גם קצת נושרים“, הבחירה היא לקום ולהמשיך הלאה. ”אם זה מה שאני צריכה כנראה זה מה שהעם צריך“

כמו עבודות רבות של ורטיגו, גם את ‘נונה’, היא יצרה עם אחותה רנה ורטהיים קורן. ”אנחנו יד ביד יוצרות יחד וזה כיף כי לכל אחת יש נקודות חוזקה“, היא מספרת. “רנה יותר טובה בעריכה וקומפוזיציה, אז אנחנו יוצרות יחד בסינרגיה עם הרקדנים הנפלאים שגם שותפים”.

ליצירה חברו יוצרים המלווים את הלהקה לאורך השנים: המוזיקאי רן בגנו שבנה פסקול עשיר המורכב מב31 רצועות מוזיקליות, מעצב התלבושות ששון קדם, מעצב התאורה נדב ברנע ומעצב התפאורה זהר שואף.

בימים האחרונים, למרות שהמצב לא תמיד מאפשר שגרת חזרות רציפה, החליטה הנהלת ורטיגו להחזיר את הרקדנים לעבודה כדי להיות ערוכים ומוכנים ליום בו יתאפשר לחזור ולהופיע. ולנו נותר רק לחכות ולקוות שאכן המופע יעלה בהמשך החודש באופרה הישראלית.

למידע נוסף וכרטיסים /https://vertigo.org.il