לידת הפניקס בסוזן דלל
ורטיגו מאסטרקלאס אונליין
תודה לכל המשתתפים במאסטר קלאס online הראשון של ורטיגו .היינו כמעט 200 משתתפים (בשיא) מקהילת אוהבי מחול מכל העולם.מוזמנים לשתף אותנו בתחושותיכם.הסשן יהיה זמין בקרוב למי שפספס או שהתזמון לא התאים לולהתראות בשישי הבא 8 במאי ב11:00 שעון ישראל.נעה רינה ומירב – ורטיגותרומתכם תתקבל באהבה https://secure.cardcom.solutions/e/xOlx
International Dance Summer Camp
קורסי קיץ בורטיגו בכפר
קורסי קיץ בלהקת ורטיגו לתלמידי מחול ולרקדנים
- רפרטואר ורטיגו, בלט קלאסי, ריליס, קונטקט ואימפרוביזציה
- מפגש עם יוצר עכשווי
- כיתות אמן עם נעה ורטהיים מנהלת אמנותית וכוריאוגרפית ועם רינה ורטהיים מורת להקה מנהלת חזרות ומפתחת שיטת ״עימי״
- מורים: רקדני הלהקה ומורים אורחים.
נדרש רקע של לפחות שנתיים בבלט קלאסי
הקורס מציע הכרות מעמיקה עם שפת המחול הייחודית של ורטיגו
קורס קיץ לעולים לכיתות ז'- ח' 25-29.7
קורס קיץ לעולים לכיתות ט'- י' 1-5.8
קורס קיץ לעולים לכיתות יא' – יב' ורקדנים צעירים 8-12.8
לינה: בכפר האמנות האקולוגי ורטיגו, קיבוץ נתיב הל"ה
הלינה במתחם משותף על מזרנים (כל משתתף מביא את מצעיו ו/או שק שינה)
עלות השתתפות:
עלות השתתפות 1250 ש"ח
עלות ארוחות בתשלום נפרד למבשלת: 500 ש"ח
להרשמה נא למלא את הטופס כאן
לפרטים נוספים: [email protected] | 02-9900235
מספר המקומות מוגבל בהתאם לתנאי משרד הבריאות
מהרו להרשם.
צילום: אלכס קולומויסקי
לידת הפניקס מסע הופעות ארצי
הזמנה לכפר האמנות האקולוגי
עם החזרה לשגרה בואו להתרענן בכפר האמנות האקולוגי
אנו שמחים להזמין משפחות וארגונים למפגש מחדש בורטיגו כפר אמנות אקולוגי.
סדנאות תנועה, יצירה באדמה מדיטציה ודמיון מודרך.
האירוח יערך לפי הנחיות משרד הבריאות ותקן התו הסגול
לפרטים נוספים [email protected] טלפון 02-6244176 שלוחה 5 או 052-3377771
ורטיגו בצל הקורונה
משבר הקורונה פוקד את העולם כולו, ואנו בורטיגו נשמעים להנחיות למען בריאות כולנו.
מופעינו בארץ ובעולם נדחו והפעילות בורטיגו על כל ענפיה הוקפאו:
להקת המחול, הסדנא, ורטיגו כפר אמנות אקולוגי וכוח האיזון.
נמשיך לחפש דרכים יצירתיות לשמור על בריאות הגוף והנפש ולעמוד אתכם בקשר.
אתם מוזמנים להמשיך לשמור איתנו על קשר, לנוע איתנו ולצפות בחומרים שהעלינו לעולם הוירטואלי:
חזרה לשגרה…
בתקווה לחזרה מהירה של כולנו לשגרת חיים מושכלת ואחראית
להקת המחול ורטיגו ביצירתה לידת הפניקס תעלה אתרים אשר היו בעין הסערה בתקופת המגיפה.
כנסו לקרוא על תוכניותינו:
לידת הפניקס בצל הקורונה
אתם מוזמנים לצפות בעבודות באורך מלא בלינקים המצורפים:
ימה / מאת נעה ורטהיים 2016
ימה היא עבודה העוסקת בהשפעתו של האדם על הסביבה, התלות שלו בה והיכולת להתחדשות.
נעה חוקרת את מקורות התנועה ואת השפעתן על הסביבה.
העבודה מסתיימת ברגע פיוטי שבו שכבות מתקלפות ונקודה בהירה של אור בתוך החשכה נחשפת.
רשימו / נעה ורטהיים
בכורה: מרץ 2014
רשימו הוא מושג קבלי שמהותו רושם האור – הקו הדק המשוך על הכלי, שנותר עם הסתלקות האורות, ההתגלות של מה שנותר בחלל הפנוי.
ביצירתה זו עוסקת הכוריאוגרפית נעה ורטהיים במעברים בין התנועה האינסופית, הכאוטית, המופשטת, לרגע הקונקרטי, מתחקה אחר היש הראשוני, הנסתר, ומעוררת מתוכו תשוקה אל מה שתחום בזמן ובמקום.
היא מכלילה את המרווח וההמתנה כמהות חיה בתהליך בריאה ובמקצב מלא חיות ומשחק מתבוננת מחדש במצטבר והרוחש בקרבה של השהות.
מייצרת חלל פנוי מחוקיות בתוך ההוויה, המשמש מגנט לחיפוש אחר רגש,ידע ויצירה.
אודישן שלב ב' – לסדנא להכשרת רקדנים
בחינות הכניסה לסדנת המחול ורטיגו לשנה״ל 2022-23:
האודישן יתקיים ביום שני 30.5 בשעה 16:00
בסטודיו ורטיגו בירושלים מרכז ז׳ראר בכר, בצלאל 11
עלות 50 ש״ח- למשתתפים בפעם הראשונה
לרישום לאודישן- לחצו כאן
צילום: אירה טשלינסקי
מאסטר קלאס בשפת ורטיגו
מאסטר קלאס סתיו : 13-16.1.2020
מאסטר קלאס אביב : 30.3-2.4.2020
מאסטר קלאס להקת המחול ורטיגו
הזדמנות ללמוד מן היוצרות השותפות, הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית נעה ורטהיים והרקדנית ועוזרת כוריאוגרפית, רינה ורטהיים קורן, ב-5 ימי סדנה להיכרות מעמיקה עם שפת המחול והרפרטואר של להקת המחול ורטיגו.
תנועה היא מהות החיים, היכולת להשתנות, להתפתח ולצמוח
חוויה ותרגול של טכניקות מחול ושיטות עבודה של גוף ונפש תוך התנסות באלמנטים מן הבלט הקלאסי, ריליס, קונטקט אימפרוביזציה ואמנויות לחימה כמו טאי צ'י וצ'י קונג
אירוח בכפר האמנות האקולוגי ורטיגו – מרחב לינה משותף (לינה על מזרנים)
עלות הסדנה: 1900 ש"ח
_____________
עלות ארוחות(בתשלום נפרד): 550 ש"ח
להרשמה:
נא שלחו קורות חיים ותמונת פנים לכתובת: [email protected], נא לציין בגוף ההודעה, שם מלא, גיל, ומוצא.
נשמח גם לשמוע היכן שמעתם על המאסטרקלאס.
לאחר שהשתתפותכם תאושר, תשלח אליכם הודעה על המשך הרשמה ותשלום.
ורטיגו פסטיבל מחול Vertigo Dance Festival 2020
"מחוללים קודש" מאת חנה זהר
לכתבה
ורטיגו בריבוע
לרגל חגיגת ה-30 שנה לסוזן דלל שני מופעי ורטיגו בערב אחד
מופע הדגל של ורטיגו לידת הפניקס (בחוץ) והיצירה המצליחה אחת אחת ואחת
יום חמישי ה-5.9
19:30 | לידת הפניקס
21:00 | אחת אחת ואחת
יום שישי ה-6.9
19:30 | לידת הפניקס
21:00 | אחת אחת ואחת
לרכישת כרטיס לורטיגו בריבוע באתר סוזן דלל לחצו כאן
ראיון עם וולרי אבקסיס -I 24 NEWS
"החיים זה לילא" מאת ענת זכריה
|
"דואט בין פילוסופיה ליצר" מאת עידית סוסליק
להקת המחול ורטיגו מזוהה עם רפרטואר של עבודות שעוסקות ביחסים שבין האדם לסביבה, ומציעות מבט על אנשים ואנושיות. "לילא", יצירתה החדשה של הכוריאוגרפית נעה ורטהיים, לוקחת כנקודת מוצא רעיונית ואסתטית את פירושה של המילה בשפת הסנסקריט – משחק קוסמי. בהתאמה, העבודה בנויה כמרחב סף שבו מתקיימת תנועה בין מצבים ומושגים – המחשבה והחומר, הגוף והרוח, הפילוסופיה ויצר תשוקה – ודינמיקה זו מקבלת ביטוי בכפילות מסוימת שניכרת בכלל מרכיבי היצירה ובמהלך הכוריאוגרפי שמתפתח בה.
כבר בפתיחה נבנים יחסי גומלין בין הרקדנים, כך שנדמה כי הם אינם אינדיבידואלים בלבד אלא שלוחות של גוף אחד: הם נכנסים באיטיות אל הבמה ונעמדים בשורה, וכל תנועה שמבצע הרקדן שעומד בראשה מחוללת תהודה פיזית אצל השאר. הפעולה שנבנית מהפרט אל הכלל מקבלת ביטוי גם בהיבט הקולי: אל שירתה של רקדנית אחת מצטרפת יתר הלהקה, והשיר המבוצע הוא בבחינת מפתח לתימה בה עוסקת ורטהיים – הבלדה "We Three" של להקת "The Ink Spots" מתארת את הווייתו של האדם כנוכחות תמידית של שלוש "ישויות" ("my echo, my shadow, and me") שאינן מצליחות להפיג את בדידותו וכמיהתו לאהבה. מתוך השיר מתפתח ריקוד זוגות, שעימו עובר הרקדן המוביל מאחד לאחד, ולאחת, וכך מניע את היווצרותה של שרשרת צמדים שנפרסת במרחב.
ריקוד הזוגות נשמר לכל אורך היצירה כמרכיב מרכזי בשפה התנועתית, גם כשזו הופכת לעכשווית יותר, והוא מבטא את "שאלת הרצון החי, הפעיל, לעומת זה המפעיל והמופעל" (מתוך התכנייה). במסגרת זו ניתן לראות כי האינטראקציה הגופנית כוללת בתוכה מצבים פיזיים ותנועתיים מנוגדים, דוגמת הרמות וגלגולים על הרצפה, לצד רגעים שבהם עולה דימוי קונקרטי של יחסי מגדר, כמו למשל, מגע שמתחיל כביטוי של השתוקקות בין שניים משתנה בהדרגה והופך לאינטנסיבי, אפילו אלים במקצת, וממחיש את המעבר ממשיכה לדחייה. בהמשך חוזרת ועולה התהייה אודות מקומו של היחיד בתוך הזוג דרך מהלך כוריאוגרפי שנדמה להצגת ניסיונותיה של רקדנית אחת להיחלץ מזהות הקבוצה: ידיי כל הרקדנים מונחים סביב ראשה, כאילו ביקשו לצקת באמצעותו את תבנית דמותה, וזו אכן נשמרת כשהיא פורצת החוצה לפרקים ועד שהיא משתחררת לחלוטין. בהמשך נכנסים בזה אחר זה רקדנים אחרים אל קו המתאר שנוצר מתוך רשת הידיים האוחזות, והפעולה נחווית כניסיון למלא את החלל הריק שנשאר בעקבות עזיבת אהוב/ה.
התנודות הרגשיות הללו מועצמות דרך החלל הבימתי והעבודה של הרקדנים עם האובייקט המרכזי בתוכו. ככלל, מאופיינת היצירה בניגודי צבעים בולטים – רצפה לבנה ומעטפת שחורה, אור וצל – ואלו מועצמים גם על-ידי נוכחותה של רמפה משופעת וניידת אשר משנה את מיקומה על הבמה באופן דינמי. הרמפה היא, במידה רבה, כלי קיבול ליחסי הרקדנים מבחינה זו שהישיבה או העמידה עליה מציבה אותם מעל ההתרחשות, וההנעה שלה מעניקה שליטה מסוימת במרחב. יתרה מזאת, האובייקט הפיסולי גם יוצר אפקט פואטי שנובע מתוך תנועת הנפילה שחוזרת שוב ושוב, ויכולה להיתפס הן כדימוי מגדרי מוכר של האישה שנופלת לזרועות הגבר אשר ממתין לתפוס אותה, או כשיקוף לרעיון פילוסופי עמוק יותר כמו הנפילה מגן עדן אל המציאות הממשית (מתוך התכנייה). זה האחרון מקבל ביטוי ברגע שמוביל את ההתרחשות הבימתית לכדי שיא, ובמסגרתו הרקדנים "גולשים" בזה אחר זה מעל הרמפה, והפעולה המבוצעת מתוך תחושת דחיפות מעוררת תחושה של ניסיון לצלוח את זמן ה-"עכשיו" ורצון לחזור אל נקודת המוצא.
במובנים רבים, הדואליות שנוכחת ב-"לילא" היא שיקוף לתהליך היצירה של ורטהיים עצמה, שנדמה כי פתחה את השפה התנועתית המזוהה עימה להתנסות משחקית בצורה ובתוכן. שתי סצנות בולטות בהקשר זה הן מופע-בתוך-מופע שמתרחש על הרמפה המקושטת בקיר ורוד עז, ובכך מחדירה לבמה המונוכרומטית זריקה של צבע, ועליה רוקדת רקדנית בחושניות שמאפיינת את שנות הארבעים, ובכך תואמת את צלילי ביצוע המקור של השיר שפתח את היצירה. מתוך קריצה מודעת למוסכמות הבמה – וגם המציאות – הדמות היא ארוכת רגליים בצורה יוצאת דופן, משום שהיא "בנויה" בפועל על-ידי שני רקדנים שמממוקמים על ולצד הרמפה – אך מוסתרים חלקית מהקהל – ומבצעים את התנועות בסנכרון מושלם. רגע נוסף שמהווה שבירה דרמטית-קומית של האווירה האפלולית ברובה הוא ריקוד הסולו שמבוצע מיד אחר כך, ובמסגרתו הרקדן גם שר ומדבר לעצמו, בשפה שנשמעת כפורטוגזית, ובהמשך אף פונה לקהל, בעיקר כדי להצביע על אנשים אקראיים ולהצהיר שהם אינם הדבר שאותו הוא מחפש. על אף שהוא מצטרף לכוריאוגרפיה הקבוצתית שמתפתחת בהדרגה על הבמה, הוא ממשיך להפר אותה לפרקים באמצעות דיבור, וכך "מתבל" את התדר הרגשי בהתפרצויות חסרות עכבות.
"לילא" היא כמו משחק בלי סוף, או חידה שהפתרון שלה נשמר כסוד. סצנת הסיום חוזרת אל התמונה הפותחת את היצירה, ואף מדגישה עוד יותר את המעגליות של ההוויה האנושית: הרקדנים נעים באיטיות על הבמה תוך ביצוע רצף של תנועות חזרתיות, מטפסים על הרמפה ויורדים-נופלים-מופלים ממנה, ומתחילים את מסעם מהתחלה. את תנועתם הסהרורית מלווה, כמו הד רחוק, השיר "We Three" שבו נשמעות שריטות המזכירות פטיפון ישן, והאור המחשיך על ההתרחשות מותיר את הקהל בתהייה האם מדובר במשאלת לב או חרדה כמוסה – ניסיון לעצור את הזמן ולשהות בזיכרון, או חוסר יכולת להיפרד ממנו – או שאולי שני המצבים הם, בעצם, אחד.
"משחק קוסמי" מאת אורי לנקינסקי
מעריב – המדריך – 3.5.19 – שער – לילא ורטיגו
מעריב – המדריך – 3.5.19 – לילא – ראיון עם נעה ורטהיים
"רציתי להיות לוחמת" מאת מאיה נחום שחל
לקראת עליית היצירה בהזמנה מפסטיבל נאפולי, מספרת נעה ורטהיים איך הפכה להקתה ורטיגו לאחת מקבוצות המחול הגדולות בארץ, על ההשראה מטאי צ'י ועל המעריץ הנלהב ברישניקוב
ורטהיים אולי לא חלמה על זה, אבל ורטיגו, שהתחילה בכלל כדואט שלה עם בן זוגה עדי שעל ב־1992, הפכה ללהקת מחול מהגדולות בארץ עם 24 רקדנים, מופעים במוקדי תרבות בעולם, בהם ברישניקוב ארט סנטר בניו יורק, בית ספר למחול בירושלים, כפר אמנות אקולוגי שבו פועלת גם תוכנית בינלאומית להכשרת רקדנים ומרכז תנועתי שמשלב בעלי מוגבלויות. בין יצירותיה הבולטות של הלהקה: "לידת הפניקס", "רעש לבן", "מאנא", "ימה" ו"אחת. אחת ואחת".
ב־13 במאי תעלה בסוזן דלל יצירתה החדשה "לילא", שהזמין הבמאי האיטלקי לוקה דה פוסקו, מנהל פסטיבל נאפולי, ותוצג למרגלות הר הגעש וזוב בפומפיי, תחת כיפת השמים.
"לילא" (משחק קוסמי בסנסקריט) מתרחשת במרחב בין המציאות לבין המשחק הקוסמי – השקפה שלפיה אלוהים ברא את העולם לשם משחק טהור. "אני מאוד נמשכת למשחק האלוהי. היצירה הזאת עוסקת בנפילה מגן עדן ונוגעת בנושא הפיתוי, ששייך בעיניי לאשה, לחווה, כחומר. יש בה רגעי קלילות והומור, והיא חושנית, אנושית ומשוחררת ממגדר: היא נוגעת במהות הפיתוי, אז לא משנה לי אם זה גבר מול אשה, גבר מול גבר או אשה מול אשה".
ורטהיים גדלה בבית דתי בנתניה ובשנות ה־20 שלה חזרה בשאלה. "החיבור שלי לאלוהים תמיד היה רוחני ועם הרבה שאלות, תמיד הטלתי ספק, מאמינה אבל לא מאמינה". השיחה איתה גולשת בלי סוף למחוזות רוחניים, ומשם היא גם שואבת השראה ליצירות שלה, רובן עוסקות במתח שבין הצורה והחומר. "'לילא' התחילה מארבע תנועות ועפה. יש באוניברסיטה הקוסמית מושג שנקרא ריבוע הקסם, מהלך של ארבע פעולות — נשמע, נטמיע, נגבה ונעשה – וזה פשוט התיישב לי בצורה מדהימה עם המהות של הפיתוי".
עשרה רקדנים לוקחים חלק ביצירה, שנפתחת בשיר שהם עצמם מבצעים. "הדבר שהכי מלחיץ רקדן הוא לפתוח את הפה ועוד לשיר. הם מעדיפים את התנועה". התנועה שלהם על הבמה מזכירה טאי צ'י – אמנות לחימה שוורטהיים נחשפה אליה. "זו אמנות לחימה רכה שנובעת מבפנים, אני אוהבת את העבודה הפנימית, יש בזה המון כוח שמתפרץ מתוך השקט. אם לא הייתי מתגלגלת לריקוד, הייתי לוחמת". את המוזיקה למופע כתב רן בגנו, על עיצוב הבמה אחראי האמן הפלסטי הבינלאומי רם קציר ואת התלבושות עיצב ששון קדם, ויש להן נוכחות משמעותית.
לפני פחות משנתיים התבשרה הלהקה על מעבר ממעמד של להקה בינונית למעמד של להקה גדולה, לצד בת שבע, הבלט הישראלי ולהקת המחול הקיבוצית. התקציב השנתי שלה כיום הוא 12 מיליון שקל – 45% מתמיכות ציבוריות, 30% הכנסות עצמיות ו־15% מתרומות פרטיות ומקרנות.
אף שוורטיגו היא כבר אחת מארבע הלהקות הגדולות בישראל, ורטהיים עדיין מופתעת מההצלחה שלה. "כשהתחלנו את הדואט הראשון, עדי הכין לי כרטיס ביקור בתחנה המרכזית וכתב עליו 'כוריאוגרפית', אבל זרקתי אותו מיד כי לא הרגשתי שזה נכון. בלי ששמתי לב הוא דחף ודחף".
לא קשה לעבוד יחד כל כך הרבה שנים?
"זה יותר קל מקשה", אומר שעל. "יש לנו עניין משותף וחוץ משלושה ילדים ביולוגיים, יש לנו 24 ילדים בלהקה".
אחד הצופים שיכבד את הלהקה בנוכחותו בפרמיירה בפומפיי הוא הרקדן האגדי מיכאיל ברישניקוב, שגם הזמין אותה להעלות את המופע "אחת. אחת ואחת" במרכז שלו בניו יורק השנה, לאחר שראה אותה בפסטיבל סיביו ברומניה. "הוא הגיע למופע, ובמסיבה שלאחריה הדגים לי תנועות מהעבודה ואמר שהרקדנים שלי עובדים מבפנים החוצה וזה ריגש אותו מאוד.
למחרת הוא צפה ביצירה אחרת וכך נולד הקשר שהביא אותנו לניו יורק", אומרת ורטהיים, ושעל מוסיף: "הבאנו את האדמה מהכפר האקולוגי לתפוח הגדול. הוא היה צמוד אלינו שלושה ימים והזמין אותנו לבוא עם כל יצירה מעתה ואילך". ברישניקוב גם נכח בשיעורים של הלהקה. "הוא הסתקרן ממש, והדהים אותי שהוא חוקר את התנועה שלי, לא האמנתי שזה קורה לי".
בשונה מאוהד נהרין והגאגא, ורטהיים לא מיתגה את שפת התנועה שיצרה במהלך 27 שנות עבודתה. "יצרתי שפה כי זה מה שקורה כשעובדים הרבה שנים, אבל לא מיתגנו אותה. זרמנו", היא אומרת ושעל מוסיף: "אצלנו המיתוג הוא ורטיגו. יש לנו שפת ורטיגו, ומכל העולם באים לכפר ללמוד אותה".