יצירת מחול עוצרת נשימה הפורטת על מנעד אינסופי של רגשות, ומהפכת את התודעה. השילוב המופלא עם ההרכב המוזיקלי של איתמר דוארי על הבמה והקול המיסטי של מעיין ליניק שנע וזורם מטלטל ומרגיע בין המיית מעמקים לבין קינת מלאכים מטלטל ומנחם כאחת . ורטיגו עושה את הבלתי ייאמן ביצירתה החדשה.

ראיתי את המופע ״קומא״ של ורטיגו פעמיים. פעם על הבמה הגדולה של תיאטרון ירושלים, ופעם נוספת על הבמה הקטנה יותר של סוזן דלל בנווה צדק. בשני המופעים האולם היה מלא. ובשניהם הקהל לא הפסיק למחוא כפיים, ויצא מגדרו בהתלהבות בקריאות ״בראבו״.

״קומא״ – יצירתן של נועה ורטהיים ורנה ורטהיים קורן, בשילוב ההרכב המוסיקלי של איתמר דוארי, זורה זרעים של חמלה, פתיתים של תקוה, מביאה קולות מעולמות אחרים. ״קומא״ מחברת למחול הרוחני של הדרווישים המסתחררים סביב הציר של גופם. ״קומא״ מייצרת תנועה בקו המתפתל של האינסוף עם ונגד מחוגי הזמן. ״קומא״ מהדהדת את סיפורו של חוני המעגל, ומהדהדת באופן מצמרר את המרטירים של ימינו. האם הם יביאו גאולה לעולם?… האם הקרבן שלהם יקרב אלינו עולם טוב יותר?…

לרגע עולה מן הבמה קינה לחטופים, דיאלוג נוקב בין חיים למוות, פרידה ואהבה, טירוף מערכות ושפיות, חמלה וחיבוק, בדידות קיומית ושייכות.

גלגולים של הגוף, מעגלי הזמן , נסגרים ונפתחים מחדש. מוקדם ומאוחר בנצח מתערבלים. הגוף של הצופים באולם דרוך ומכוונן כל הזמן. מהדהד את תנועות הרקדנים על הבמה , בקצב המוסיקה , שלעיתים שקטה וחודרת, וברגעים אחרים קצבית ומהירה , כמו באיזה טראנס, מהפנטת.

הידיים נפתחות וזרועות מתכנסות. חובקות את הקהל , ואת הגוף, ומחברות בין גוף ונפש, מזקקות ומרפאות את הנשמה הכואבת והדואבת.

היצירה מהדהדת את מינעד הרגשות שפועמים בנימי נפשנו ומעצבים את הווייתנו מאז זוועות השבעה באוקטובר: אבל, תדהמה, התעשתות, חבירה, חיבור, התאחדות, טירוף מערכות, תקווה וקימה, ומבט אל העתיד. ״קומא״ פורמת את התפרים ותופרת את את הקרעים מחדש.

הרקדנים כמו בטראנס, מסתחררים, קופצים, נופלים וקמים. כל אחד עם עצמו, ויחד בתנועה קולקטיבית עם חבריו. מוטיב המעגל חוזר בכל מיני אופנים. הצורות שהם יוצרים בפתיתים הרכים שהם מפזרים על הבמה , בתנועת הגוף, ובכוריאוגרפיה המהפנטת. מערכות היחסים ביניהם משתנות. מחיבוק, אחדות, אחווה, וחברות, עד לזעם, שיגעון, טירוף ואלימות. פעם איש איש לגורלו, ופעם אחרת , הרקדניות נופלות אל הזרועות המחכות של החברים, בבטחון ובוודאות מלאה שיש על מי לסמוך… ממש ההיפך ממה שקרה בהפקרה הגדולה והנוראית של השבעה באוקטובר. ארץ ישראל הטובה והיפה, מול השררה הפושעת וההפקרה המרצחת.

פתאום תנוחת הגוף של הרקדנית , הנישאת על כתפי חבריה, מעלה דימוי של ישו הצלוב, שבמותו מביא גאולה לעולם… אבל כאן אצלנו, בשבעה באוקטובר כל אחד מאיתנו הפך להיות מרטיר. כל אחד מאיתנו נחטף למחוזות של השטן, למנהרות של השאול.

ואולי מתוך השבר תיוולד תקוה. אולי יצוץ סדק של אור, ויפרוץ אלינו עתיד טוב יותר. כי תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר…

קולות פכפוך מים, ציוץ ציפורים, זרימה, טבע, יקום…  ואנחנו נישאים להווייה קוסמית קסומה ורוגעת בתוך מציאות טראגית. כמו אצל חנה סנש.

״אלי אלי שלא ייגמר לכולם

החול והים

רשרוש של המים

ברק השמים

תפילת האדם…״

טוהר הלב מול הטרגדיה ואובדן החיים… הבטחות לעתיד טוב יותר, ריפוי הגוף והנפש, ואי אפשר לשכוח את הזוועה, וצריך להמשיך לחיות למרות הזוועה. וקולה של מעיין ליניק בנהמה המיה, שואבת אל התדרים של הקול האנושי…

למראה הפתיתים הצונחים לאיטם על הבמה ויוצרים מעגלים מקודשים, צצים ועולים זכרונות ואסוציאציות, אישיים וקולקטיביים. מ- ״טומבה לה נייז׳ה״ הרומנטי והמלנכולי בקולו הצרוד של סלבטורה אדאמו, עם ״את לא תבואי הערב״… שיכול לקבל משמעות אחרת עכשיו.

ועד מחול החיים והמוות של רינה שינפלד, … עם הזעקה ״מאמא״ ביערות השלג שאליהם נסה פליטת שואה, ביצירתה ״פתקים לפינה באוש״, והקריאה להחזרתו של החטוף הדר גולדין, שאחיו חמי רקד בתיאטרון המחול של רינה שינפלד…

ביצירתה "אל תלכי עכשיו" שנוצרה בצל אווירת המלחמה של מבצע צוק איתן, שהועלתה אחרי מופע הזיכרון לפינה באוש, עם להקת הרקדנים שלה רנה שינפלד, חוזרת ומהדהדת את האובדן והאבל שלנו כישראלים. לאחר אחת החזרות למופע , ביום שישי בסטודיו של רנה שינפלד, התקבלה הבשורה המרה על חטיפתו של הדר גולדין, אחיו של חמי גולדין, שהיה אז הרקדן הראשי של הלהקה. הידיעה הוודאית על מותו הגיעה למשפחה רק במוצאי שבת. הדר גולדין, אחיו של חמי, לא חזר משדה הקרב. רנה שינפלד והלהקה החליטו לקיים חזרת ניחומים בבית הוריו של גולדין בשבעה, ולהקדיש את הבכורה להדר גולדין. עד היום גופתו של הדר לא הוחזרה. ויצירת מחול הופכת לרקוויאם, ולנהמה קורעת לב של געגוע. ושכול.

השואה והזעקות של חוויית השואה החדשה שנולדה בארצנו… מתערבלות עם הזעקה של מונק בלילה עם שמים אדומים… והמחולות של חיים ומוות ביצירות שלו.

״קומא״ ונפילות הרקדנים  על הבמה, הזכירה נפילה אחרת בשלג. על המסך המוצב נראתה אישה צעירה רצה בין גבעות מושלגות על רקע יער אפל ומאיים וזועקת באימה "מאמא". זוהי אחת התמונות המצמררות במופע "פתקים לפינה באוש". שינפלד וליליה בורדינסקיה נמצאות על הבמה ומושיטות יד אל המסך. מנסות להושיע. בלי מילים. היבבות החנוקות וקורעות הלב מעלות בזיכרון הקולקטיבי שלנו את זוועות השואה. שינפלד, הרוקדת במעיל שחור ובפאה ג'ינג'ית, ובורדינסקיה, כפילתה הרוסית בפאה שחורה, מנסות להציל את האישה הצעירה שקרסה במנוסתה. הרקדניות נראות כאמהות ששומעות את הקריאה האנושה ומבקשות לגונן על הילדה האבודה, השרועה חסרת כוחות על השלג הרך.

שם זה היה דיאלוג אנושי קורע לב בין המציאות שעל הבמה לבין מציאות מקבילה בעולם אכזרי, אחורה בזמן, על אדמתה של אירופה הנאצית. על במה מינימליסטית פזורים בסדר מופתי חפצים ואביזרים. הדימויים המתנועעים בסרטוני הווידאו המוקרנים על הבמה מצולמים במונוכרומטיות כבדה, אפורה ואפלולית. כמעט פילם נואר מאיים ומסתורי. על המסך שני גברים בגיל העמידה מהלכים בחורף עז ומושלג בין העצים של יער עבות מאיים. העצים ממוספרים. ברקע בכי תינוקות קורע לב. עוד גברים, נשים ותינוקות מצטרפים לשיירה הבלתי נגמרת של עקורים הצועדים בשלג אל עבר הלא נודע. מנסים להציל את עצמם ואת העוללים הרכים החבוקים בזרועותיהם. האם יצליחו לשרוד את התופת?

ואילו ״קומא״ של ורטיגו מספרת את הסיפור הישראלי של כולנו כאן ועכשיו, הפוסט טראומה של כולנו עם זוועות השבעה באוקטובר, שעדיין טריים וחקוקים היטב בתודעה.

שתי היצירות הללו הן הסיפור שלנו כישראלים. בקצה תודעתנו מרחפת השואה, שמאחדת אותנו כעם ואולי הייתה האירוע המכונן שגרם ללידתה של מדינת ישראל. בקצה השני המלחמות על קיומה והישרדותה. בשתי היצירות נשזר הנרטיב על התייחסותנו לחיים ולמוות, וחוזר הסיפור הישראלי על פרֵדות מחברים אהובים, על האבל, הכאב והאובדן האישיים בצל המלחמה, על הליכתם של טובי בנינו לבלי שוב.

בדרך פואטית התמונה המסיימת את "פתקים לפינה באוש", שבה ילדים עם כנפיים צועדים על המסך למקום שממנו לא ישובו ויהפכו למלאכים, נקשרת בחיבור עז למחול האחרון ב"אל תלכי עכשיו", שכולו געגוע וחלום לפגוש שוב את הדר גולדין שהפך למלאך. הריקוד האחרון מתחולל לקול "מכל האהבות שיש לחלום ביקשתי לי אותך", שירו של עידן רייכל.

כך, הפך המחול לטקס אבל קולקטיבי, ולטקס אזכרה רוחני לכל החללים שנפלו במערכות ישראל, בשבעה לאוקטובר,  לחיבוק לעם ישראל האבל שחווה שוב שואה אכזרית מדי יום בארצו מולדתו. המחול כתרפיה שמנכיחה את הזוועות כשאזרחים תמימים הופקרו בשנתם, נחטפו ממיטותיהם, ונידונו למיתות משונות ואכזריות, או חוזרים בימים אלה כמוזלמונים, אחרי התעללות אכזרית במנהרות החשוכות של עזה.

״קומא״ שנפתח ביצירת מעגל מקודש מפתיתים צונחים ברכות, אולי פרחים, אולי מחול עלעלי הדובדבן, אולי פתיתי שלג, שצופנים בקלילותם הבטחה לתקוה . הבטחה לעולם צחור ונקי, מכסה את פני הארץ בלובן צח, תקוה לעולם טהור.

מעטה של פתיתים רכים, גבישים העשויים מאדים ואוויר, שנופלים בריקוד מהפנט על הארץ. השלג שמופיע תמיד ברקע לסנטה קלאוס הרוכב על מרכבות האיילים שלו בלילות מושלגים . סנטה, הדמות האיקונית עמוסת המתנות, שמביאה איתה מתנות לילדים הטובים, ומגשימה להם משאלות. סנטה שמופיע בשלג, עם הבטחה נעימה לעולם טוב יותר.

״קומא״ של ורטיגו בשילוב המושלם עם ההרכב המוזיקלי של איתמר דוארי, בא לחבק. כשהרקדנים יורדים אל הקהל ומחבקים אותו. והלבבות פועמים, מרגישים שביחד, אפשר יהיה להגשים את חזונו של ישעיהו : ״קומי אורי, כי בא אורך״… וששחר של יום חדש יפציע וימלא את העולם שלנו באור, אחרי הגיהינום, ותהומות התחתיות שנחטפנו אליהם.

המועדים הבאים של ״קומא״

08.04.2025   20:00  האופרה הישראלית , תל אביב

07.05.2025  20:30   היכל התרבות , כרמיאל

קרדיטים על היוצרים של קומא

היצירה מתכתבת עם התקופה ברמה תחושתית מעין  בועה המדגישה את הטוב שקיים: קשת של רגשות רחבה  הכוללת הכלה, חמלה, חיבוק , רצון לשתף ולהיות ביחד.

הקהל גם הוא שותף: "השארנו בכוראוגרפיה אזורים פתוחים ובלתי ידועים שנרקמים לעיני הקהל. דרך הצפייה במופע הקהל הופך שותף ליצירה" אומרות נעה ורנה.

כוריאוגרפיה | נעה ורטהיים, רנה ורטהיים קורן. רקדנים | איתי פרי, מיכה איימוס, עדן בן שימול, אילן גולובוביץ, קורינה פריימן,  נעה ישראלי, תומאסו זוקניה, עלמה קרבט שמש, אשד ויסמן.

יצירת פסקול וניהול מוסיקלי | איתמר דוארי. מוזיקאים | איתמר דוארי, מעיין ליניק, אופיר ויפליך, דניאל עיברין

תלבושות | ששון קדם  , מעצב סאונד | גבריאל מנדל  , תאורה | דני פישוף, מג׳נטה , תפאורה | זוהר שואף, מנהלת להקה | סנדרה בראון , ניהול הפקה | סיוון פולק

לפרטים נוספים:

https://vertigo.org.il/vertigo-company/kuma/

פורסם ב"מגפון", 9 לפברואר 2025, קישור – כאן