יום שלישי 10.11 | הפתיחה הירושלמית

ורטיגו ירושלים – בצלאל 11

ערב הפתיחה של פלורסנט בירושלים מתחיל עם שנה ב׳ של הסדנה, ממשיך לקוקטייל פתיחה ומופע פרפורמנס ומוזיקה חיה מאת יוליה מז'צקיה, ונכנס לערב של עבודות מאת דור המייסדות- עלמה קרבט שמש, נעה צור, גלי מטיס, סתיו מוריץ ושחר גבאי. ערב צעיר וחגיגי שמחבר בין אמנים, קהל ויצירה מקרוב.

כרטיס אחד כולל את כל מופעי ואירועי הערב.
לרכישת כרטיסים לחץ כאן

19:15 | רפרטואר בביצוע סדנת המחול ורטיגו – נעה ורטהיים

תלמידי שנה ב' של סדנת המחול ורטיגו מציגים קטעי רפרטואר מתוך היצירות "מאנא" ו"לילא".

20:00 | קוקטייל פתיחה

We Were Only Passing Through | יוליה מז'צקיה | בכורה

שני מוזיקאים ורקדנית נפגשים לראשונה באלתור. כל אחד ואחת מביאים שפה משלהם ומחפשים את מקומם בתוך המפגש. בין צליל לתנועה, בין הרצון להישמע ליכולת להקשיב, עולה שאלה מוכרת: איך יודעים שהגענו למקום שלנו, ומתי הוא מפסיק להיות כזה? זהו חיפוש אחר האפשרות להרגיש בבית לצד אחרים, גם כשהכול בתנועה.

20:30 | דור המייסדות- שיתוף פעולה בין היוצרות עלמה, נעה, גלי שחר וסתיו 

Bird – עלמה קרבט שמש

הסולו "Bird", מאת ובביצוע עלמה קרבט שמש, חוקר את מהותה החמקמקה של תחושת החופש. היצירה שואבת השראה מהשיר Bird on the Wire של Leonard Cohen. במילותיו, כהן מתאר בפשטות ובפיוטיות רגעים שבהם החופש רק מבצבץ ונוגע.

כשם שכהן משתמש במילים כדי להתקרב אל התחושה הזו, כך הסולו משתמש בתנועה בניסיון לאחוז בה. באמצעות מנגנונים תנועתיים היוצרים התנגשויות, מגבלות ומכשולים, הרקדנית מבקשת שוב ושוב להשתחרר מהם. היא בוחנת את גבולות החופש שלה – בין מאבק למשחק, בין מגבלה לפריצה, מתוך ילדותיות, סקרנות והנאה.

אין פה במה להאחז – נעה צור

חלום ותעתוע
אני אוספת רשימות שיזכירו לי מי אני
כל ודאותי מסתכמת בידיעה שפעם בשבוע אני צריכה לעשות כביסה

קצת פחות יותר – גלי מטיס

"קצת פחות יותר" הינה יצירת סולו דינמית הבוחנת את מערכת היחסים שיש לנו, אנשים, עם הדחף והשאיפה המתמשכת ליותר בכל תחום בחיים. בתוך כך, היצירה נעה בין עולם השאפתנות לבין עולם התחושות, הפחדים והכוחות המתנגדים לשאפתנות. תוך צלילה לעולמות היותר והפחות, נבחנים גם היחסים בינהם וכיצד שניהם יחדיו, על אף היותם מנוגדים זה לזה, מזינים זה את זה והכרחיים עבורנו.
בביצוע: גל בן טוב

Glad I M – סתיו מוריץ ושחר גבאי

אנחנו נעות בין יקומים מקבילים לחללים לימינאלים, משתמשות בהפרזה בכל אותן הזהויות שניסינו לאמץ ללא הצלחה. אנחנו נמחא כף, נמחא כף ונזיל דמעה, דמעה על הכל, דמעה כי יכול היה להיות פה גדול. זהו עולם שבו הצחוק הופך לבכי, נשיקה לסטירה, אקדח שמופיע במערכה הראשונה, ימצא את עצמו תקוע בגרונה של אחת מאיתנו בסוף המערכה השלישית.
תקשיבי חתולי, זה לא סיפור, זה רצף מתנגש של אהבות, שקרים, ליקלוקים, ירושות רגשיות וזיכרון זכוכיות מנופצות. כאוס יפהפה של טרגדיה וכאב במעטה של בדיחה, זה שליקי אין יור מיינד.
וואו, זה ורוד בייבי, ורוד.

לרכישת כרטיסים לחץ כאן